זה בנתיים שלל הדברים שיעברו לחנות "יד שניה" פה בקיבוץ.
אני ממש אוהבת להגיד לדברים שלום, כמו לכולם גם לי יש כמה בגדים שלא קל לי להיפרד מהם ונסחבים איתי עוד מהתיכון, אבל כל שנה בפסח (ולפעמים גם סתם ככה באמצע השנה או במעבר לחורף) אני משילה מעל עצמי ערימות של דברים מיותרים.
ועכשיו, כשיש לי אפשרות לעשות עליהם כמה בוחטות (לא מדובר בסכומים ממש, הדברים הכי יקרים שם מתומחרים ב50 ש"ח) וכשאני יודעת שמה שלא נמכר זמן רב הולך לצדקה, אז בכלל זה מרגיש כמו עיסקה טובה.
החלק הלא טוב בסיפור היא שהרבה מהדברים נמסרים מהסיבה הפשוטה שהשמנתי עליהם.
את האונ' גמרתי בסיבוב הראשון במידה 38 (אותה החזקתי בהתמדה מאז כיתה ז').
כשחזרתי אליה לסיבוב שני זה היה 20 קילו יותר.
אז ישנם כל התירוצים שבעולם (אולקוס, גלולות, גיל) ועדיין מבאס לראות את כל הצעירות החתיכות באונ' ולדעת שיש בגדים שקניתי לפני שנתיים וכבר לא עולים עליי.
למישהו יש דיאטת פלא?