הכעיסו אותי, מאוד
נכתב ב8/10/2003 16:00

פרויקט הרגשות, הרגש הקודם - חרטה.
 
הקיבוץ, או יותר נכון נציגיו, כמו אחראית כח אדם ששיבצה אותי לתורנויות הגשת אוכל (לא כשר, להזכירכם) בשבת, ולא הבינה למה אני מתווכחת איתה על זה (אלוהים! הרי כבר היה פה חבר דתי, ומצאתם לו פתרונות, אז איך זה שאני צריכה לעבור את כל הריבים שלו מחדש?).
 
גם ראשי פורטל מסויים הכעיסו אותי, כבר שנים שאני מנהלת שם פורום (הנה עוד פרט שלא ידעתם עליי) וכל פעם התנאים מדרדרים, עכשיו הגענו לסוף דרך, נגמר התשלום על האינטרנט, מעכשיו אני צריכה להרים פורום שמכניס להם קהל ופרסומות - בלי לקבל דבר בתמורה.
 
גם הבעל של ר' מכעיס אותי, החוצפה שלו לפלוש לפרטיות שלי כל פעם מחדש בקללות ועלבונות מצליחה להוציא אותי מכליי גם כשכלפיי חוץ אני שומרת על ארשת פנים שלוה.
 
יש עוד שמכעיסים אותי, אבל כתבתי עליהם בעקבות פרוייקט התשליך של זוש, ועכשיו, כשהכל כבר נשרף, מה הטעם לדוש עוד בכעסים שכבר כילתה האש?
 
היו שלום, כעסיי הנושנים, ברוכים הבאים, כעסים חדשים, והלוואי ויום אחד משהו ברוטינה ישתנה, ואוכל לומר "שלום ולא להתראות".
 
********************************************************************************************
תוספת:
כמובן ששכחתי את הכעס הכי רציני:
מאז התחלף השעון עוד לא סידרו את המרכזיה בקיבוץ, מה שאומר שכל יום אני מתעוררת מהשכמות טלפוניות החל בשעה 5:30 בבוקר, אז הנה לך, א"ב, אתה מאוד מכעיס אותי! במיוחד שהודעת שבשלישי אחה"צ הכל יאורגן, והייתי בטוחה שהיום סופסוף אקום בשעה הנכונה, ושוב נכונה לי התעללות.שמור   בטל