להיכנס למיטה.
חוששת מההתהפכות ללא השינה שחזרה בימים האחרונים.
היום אני לוקחת את הזילרג'י האחרון, מה שאומר שממחר גם אין תרופה שמרדימה (רק תופעת לוואי, אבל אחת חיובית בעיניי), וגם ככה בלילות האחרונים עושה רושם שהגוף שלי כבר אדיש אליה.
ההתהפכות הזו הלוך ושוב ללא יכולת להירדם, הנדנוד של החתולים והדרישה שלהם לצומי כי הם רואים שהשינה שלי לא עמוקה, העיניים שכבר שלושה ימים שורפות ולא מצליחות להירגע.
שונאת את זה, סיוט לילה אמיתי.
ומחר קמים כרגיל לעבודה, בשש וארבעים, ועובדים עבודה פיזית לא קלה, והעייפות? אני כבר אשלם עליה מחר גם בכאבי ראש, באקמולים, ובעוד יום שבקושי יעבור.
אז כמו מפגרת אני מושכת עוד ועוד את רגע ההליכה למיטה, כאילו שאם אעייף את עצמי עכשיו זה יעזור לי לישון יותר טוב, יש לי מספיק (28) שנים של נסיון לדעת שזה לא עובד ככה, אבל אני מנסה, כמו ילדה קטנה שמאמינה שברגע ששמים פלסטר הפצע כבר לא יכאב.