בתי ילדים
נכתב ב14/6/2005 16:00

אני אמורה לתת יומיים בשבוע לבתי ילדים, בכל פעם במקום בו יש צורך.

שבוע שעבר אמרו לי מראש שאעבוד בימים שני ורביעי, אני שונאת לעבוד בימים האלה בעיקר כי זה אומר שבחמישי ושישי עוד עלולות לצוץ הפתעות, ואכן זה מה שקרה וביקשו ממני לעבוד גם ביום חמישי, יום ששריינתי לעצמי לסוע בו לאונ' לשבת בספריה המרכזית על חומר לתיזה.

עקב הבקשה הזו והעובדה שהיא הרסה לי תוכניות לימודים האחראית אמרה שהיא מאוד תשתדל שבשבוע שאחרי (דהיינו השבוע הזה) אעבוד רק יום אחד.

בערב חג דיברתי איתה והיא אמרה שהשבוע צריכים בחמישי ושישי, שתקתי, יכולתי להגיד משהו על "איזה יום אחד ואיזה בטיח" אבל האמת היא שבשבועיים הבאים יש לי מבחנים וביקשתי מראש לא לעבוד בהם אז אני מעדיפה לשמור את המאבקים לשבועות שיותר קריטיים לי.

עכשיו הגיע הטלפון, צריכים אותי גם מחר.

הבעיה היא שמחר תכננתי לסוע סופסוף לאונ' לאותה נסיעה שנדחתה שבוע הבא (ולא, לא יכולתי לסוע היום כי האונ' סגורה היום וכך גם הספריה).

בסוף הסכמתי לעבוד עד 13:00 ולסוע אח"כ לאונ', כמדומני שהספריה נסגרת רק בשבע בערב אז לא נורא.

מה שכן נורא זה שאני חייבת להגיע גם לת"א כדי לקנות ספר לתיזה ומה שעוד יותר נורא זה שבכזו קלילות מתעלמים מההבטחה ליום אחד והיא הופכת לשלושה ימים בלי להתנצל, להבטיח או משהו, ואני מכירה כבר מספיק טוב את המצב ויודעת שטלי (זו האחראית) מסוגלת לדרוש ממני לעבוד יום לפני מבחן בלי להניד עפעף.

ומה שהכי הכי הכי מעצבן זה שאף אחד לא מעריך את העובדה שאני עובדת מעל ומעבר, זה לא מקנה לי נקודות זכות אצל אף אחד אפילו כשמדובר בלתת לי דברים שמגיעים לי, לעומת זאת אלו שלא עובדים בכלל זוכים לכל מה שהם רק רוצים.

קיבוץ ארור.