ברביעי אשפזנו את חמותי, דלקת ריאות, אני וחמי לקחנו אותה למיון והיינו שם כל היום, היא כנראה תשתחרר מחר, אם שום דבר חריג לא יקרה.
בשישי אחת התינוקות בקיבוץ מתה מוות בעריסה, חמודה שכזו בת כשלושה חודשים, תכננתי פה פוסט חושפני ביותר על הקרח שיש לי בבטן מאז ועוד כל מיני דברים, אבל אני לא מסוגלת כרגע לכתוב כלום.
ועכשיו מסתבר שאחי הוא אחד מהפצועים בפיגוע בצומת כיסופים, הוא הפצוע הקל, וממה שאשתו אומרת זה בהחלט לא רציני, אבל איך אפשר להירגע בסיטואציה שכזו, ראבק???
צר לי שזה פוסט של אלף, בית, גימל, אבל אתם בטח מבינים שבנסיבות הללו אין לי ממש ראש.