ואני בדיכאון טוטאלי.
לצערי אני חייבת לחזור לעבודה בקרוב, אז פירוט תקבלו אח"כ.
מה שכן, אשמח מאוד מאוד מאוד אם תהיו נחמדים מספיק כדי להשאיר לי בדיחות ושאר דברים מעלי חיוך בתגובות, אין לכם מושג כמה אני צריכה עכשיו סיבות לחיוך.
תודה מראש.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
קצת יותר פרטים:
הקיבוץ הזה הוא המקום הכי מטומטם שאני מכירה.
מסתבר שזה שאמרתי שאני לא רוצה לעבוד יותר בגן זה טוב ויפה אבל זה שענו לי "אם נמצא נודיע לך" לא מתייחס לכאן ועכשיו אלא לסוף השנה! כן, כן, לא הסכמתי להתחייב להיות בגן עד אוגוסט, ובתמורה לא מוציאים אותי לקורס מטפלות ובכ"ז משאירים אותי בגן עד אוגוסט.
זה לא שממש אין מה לעשות, אני יכולה ללכת לועדת כח אדם ולבכות שימצאו לי מקום אחר, אני יכולה להמשיך לא להשקיע ולא להתנחמד ברמה כזו שהגננת תגיד שהיא לא מוכנה יותר (והיא די קרובה לזה), אני יכולה לנסות לברר אם נותרה איזושהי פונקציה של קליטה בקיבוץ (עושה רושם שאין), ואני יכולה לעזוב (אבל בשביל זה אני כנראה אצטרך למצוא אקדח להצמדה לרקה של הבעל).
זה מדכא, ומעצבן, בעיר כשאתה מתפטר אז זהו, ההפתעה היחידה זה אם אומרים לך "קום וקח את הדברים עכשיו", שעה אחרי שסיכמתם שתעבוד את כל תקופת ההודעה ותהיה הכי בסדר איתם, פה מסתבר שגם בשביל להתפטר צריך לעבור בועדה או שתיים, עלאק חברה תומכת.
בגן עם כל יום הדברים נהיים יותר קשים, יותר גרועים, והסבלנות שלי לילדים פוחתת והולכת, אני יכולה להבין שלאפחד בקיבוץ המזורגג הזה לא אכפת ממני, אאוטסיידרית במלוא מובן המילה, אבל לא אכפת להם שלילדים יש מטפלת שבכלל לא רוצה להיות שם???
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
עוד בדיחות יתקבלו בברכה, ותודה למגיבים עד כה.