נדבקתי מהילדים בכינים.
חשבתי שזה משהו שלא תופסים אחרי גיל מסויים, שמעתי אפילו תאוריה שאומרת שהכינים צריכות הורמון מסויים שנמצא אצלנו רק כשאנחנו גדלים (כך שרק ילדים ונשים בהריון עלולות להידבק), מסתבר שהכל שטויות או שאני היוצאת מהכלל, שעם כובע על הראש, ושיער שברוב הימים הוא אסוף, הצליחה לתפוס מהילדים כינים.
אז בארבע, אחרי שהגן נסגר, אני נוסעת לקנות חומר בבית מרקחת וחוזרת לחפוף, בדיוק הדבר האחרון שהייתי צריכה כדי להכניס אותי יותר עמוק לדיכאון.
ובכ"ז, שתי נקודות אור:
התגובות שלכם לפוסט הקודם.
והשכן שנכנס עכשיו והביא לי שקית מפוצצת בתפוזים מהפרדס.