פוסט כתום
נכתב ב19/11/2003 18:31

הגיע הזמן להסתכל קצת על הצד השני, הצד של גזר בעלי, שעד כה ייצא בבלוג הזה די לא בסדר, ולחלוטין לא בצדק.

טוב לו פה, לגזר, זה הבית שלו, תמיד היה, ומצידו גם תמיד יהיה.

מעבר לזכרונות ולחוויות יש לו פה את האויר הנקי, הירוק בעיניים, חלקת אלוהים קטנה בחבל הארץ האהוב עליו, מקום בו הוא מכיר את החוקים (גם אם חלקם השתנו עם השנים), מכיר את האנשים, מקום שלעולם לא ייתן לו לפול או לגווע ברעב.

יש לו פה את המשפחה, וזה דבר מאוד חשוב, גם אם לא רואים בכל יום את אבא ואמא.

יש לו פה עבודה, עבודה שהוא מעוניין בה (במקצוע אותו הוא רכש לעצמו), עבודה שהוא אוהב מאוד, עבודה שמאתגרת אותו ומקדמת אותו, עם אנשים שיודעים לשבת לו על הראש כשצריך, ולתת לו הערכה ועידוד כשמגיע.

הקיבוץ הזה נתן לו המון ב31 שנותיו, והוא אוהב לתת בחזרה, אכפת לו ממה שקורה פה, חשוב לו לאן המקום הולך, הוא מאמין באידיאלים עליהם הושתת המקום (גם אם חלקם התפוגגו), לנטוש כרגע יהיה בבחינת הרמת דגל לבן.

ומצד שני, כשהוא מסתכל החוצה, לא ברור לו על מה המהומה:

בעיר אין אחווה שכזו, קהילתיות, ועזרה הדדית.

בעיר יש המון דברים שלא מוכרים לו (כמו תשלום ארנונה, או הזמנת אוכל, או התמודדות עם בעל דירה, או הצורך בלמצוא חשמלאי טוב, לא שלא יצא לו להיתקל באלה בגללי אבל מבחינתו הם תחום אפור שהוא לא כ"כ רוצה להכיר).

יקר בעיר, מאוד, והכסף משחק תפקיד גדול, ויש הרבה הרבה פיתויים שאח"כ גורמים לך להתחרט שהוצאת כסף.

אין הרבה סיכוי שמי מאיתנו ימצא עבודה בחוץ, אין עיר מסוימת שמושכת אותנו לגור דווקא בה (לי יש חיבה לחיפה, אבל הוא אנטי, ובצדק, האמת), אין דירה שמחכה לנו, ואין לנו סכום כסף עצום לרשותינו לקנית דירה, אין שם משהו מושך.

אז זהו, הוא לא מאנייק, הוא לא חסר רגישות והתחשבות, פשוט קשה לו לוותר על הרבה דברים שיש לו ולקבל בתמורה שומדבר מלבד אישה שאולי תהיה יותר מאושרת, ובסופו של יום אפשר בהחלט להבין גם אותו.

(לא ממש כתום, אבל לצערי פלטת הצבעים פה ממש מוגבלת, ושינוי HTMLי של פונט לא עבד)