 
|
|
בר קבועים הוסף לקבועים |
« הדוסים של ישרא » ± « קיבוץ איסט קריג! » ± |
|||
| אז מי אני? בת 49 ,עירונית במקור וחברת קיבוץ (שעדיין, עד סוף נובמבר) שיתופי כבר חמש ומשהו שנים (אם סופרים מהרגע שהפכתי מועמדת), דתיה שנשואה לאתאיסט, תולעת ספרים, עובדת הייטק במקור, עובדת בבתי הילדים של הקיבוץ באמצע וכיום עובדת במכולת, בחדר אוכל וכן בספריה.
הבלוג הזה היה הרבה דברים, עכשיו הוא סיפורו של תהליך ההפרטה שהקיבוץ שלי אמור היה לעבור החל מאוגוסט, וכרגע מתכוונים להתחיל אותו בדצמבר, נראה מה יהיה, בקיבוץ ובבלוג כאחד.
|
||||||
|
שידור חוזר ביום ראשון היה לי ראש נקי, אפילו ביצה אחת לא נמצאה. אתמול נמצאו שלוש כינים בוגרות על ראשי. היום נשברתי, השארתי את דרדסיבוכית בגן וסירקתי את ראשה, הוצאתי כשלושים כינים בוגרות, בבית החליפו לה מצעים, וגם בגן נחליף לה מחר לפני השינה, כולי תקווה שזה יועיל, גם לדרדשיפוטית יש כינים, מקווה שגרגמל תאיים על אמא שלה, ושאמא של דרדסיבוכית תעשה לה טיפול רציני ברגע שהיא תחזור מחו"ל (עוד שבוע). ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ היום ישבתי עם אחד האנשים של ועדת כח אדם, בכיתי לו (כמעט פיזית, יצאתי עם דמעות בעיניים, אני מקווה שהוא לא הרגיש) על העבודה, על הבעתיות הפיזית, הדתית, הנפשית, הריגשית, ועוד ועוד, מקווה שהמסר הועבר ועוד יותר מקווה שהמסר יועבר, אני לא תולה בו המון תקוות, אבל כרגע הוא אחת האופציות הבודדות שלי להצליח בלי לעורר מהומה. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ כל יום נראה לי שהפעם אני מתפוצצת סופית, בנתיים אני עוד שורדת, אבל זה רק מגדיל בקרבי את החשש מההתפוצצות הגדולה, יש רגעים שאני רחוקה מרחק אפסי מלהחטיף לילד סטירה, סתם כי הוא עולה לי על כל העצבים עכשיו (הנה, אמרתי את זה, בטח מספר המגיבים שלי יירד לאפס עכשיו), עד היום עצרתי, אבל מה יהיה מחר??? ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ כל יום הלב שלי מקבל עטיפה נוספת של קשיחות, כמו שומן קטלני הן עוטפות את הלב שלי וגורמות לו להיות רע, אדיש, כועס, מתעלל, הרגעים בהם הילדים חודרים את העטיפות האלה הולכים ומתמעטים, הולכים ומתקצרים, רק דרדסיבוכית עוד מצליחה, ודווקא כלפיה אני חייבת להיות קשוחה לא פעם לטובתה-היא, אני לא מבינה איך אנשים שורדים עבודה שכזו וחוזרים הביתה לילדים שלהם ואוהבים אותם עד כלות, ומפנקים אותם ומעניקים להם הכל, אחרי שיום שלם בגן הם היו רק עסוקים בלדאוג שהילדים יעשו הכל לפי הספר כאילו הם יצאו כולם מאותו בית-החרושת, לא מבינה איך לא לוקחים עבודה שכזו לריאות, איך שולחים אח"כ ילד לגן, אחרי שיודעים מה עובר עליו שם יום יום, לא מבינה. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ובאותו הנושא - אצל אביבה, התייחסות יותר מעמיקה עוד תגיע. נכתבו 33 תגובות 0 קישורים לכאן לינק לכאן  |
|
|
הוסף מסר |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פעם ניסיתי גם ללמוד, מה נשאר? את התואר השני לא סיימתי, צריכה רק להגיש עבודה מסכנה
גם את תעודת ההוראה לא סיימתי, לא עשיתי עבודה מעשית
רשימת פוסטים בקטגוריה