אכלתי סופגניה.
זה לא היה מפתיע, התאריך העברי היה אז חנוכה.
מה שכן היה מפתיע, אולי, זו העובדה שזה היה המאכל הראשון שהכנסתי לפה באותו היום.
כבר יומיים אני מסתובבת וחושבת "בדיוק עכשיו לפני שנה יצאתי מהסרט", "בדיוק עכשיו לפני שנה הלכתי סופסוף לישון", "בדיוק עכשיו לפני שנה...".
לא ככה תיארתי לעצמי את יום הנישואין הראשון שלי.
חשבתי שנחגוג, חשבתי שאעלה פה זכרונות מאותו היום שהיה מאושר, אבל בהחלט לא המאושר בחיי, חשבתי לשים כמה תמונות שמראות אבל לא מגלות, חשבתי שנהיה ביחד, אחרי שנת לילה רגועה, אחרי יום עבודה שנלקח בקלות בכוונה תחילה, סועדים בחוץ, יושבים על שפת הים, משהו רומנטי שכזה.
אבל ככה זה, החיים קורים כשאתה עסוק בתכנון חלומותייך.
אתמול בלילה הוקפצתי לבית חמי וחמותי, חמי הרגיש רע והם ביקשו שאקח אותם למיון (הבעל לא יכל כי הוא שמר, אחיו רחוק באוניברסיטה, אחותו רחוקה באילת, הכלה השניה חולה, וזה לא שלא הייתי נענית לבקשה גם לולא העובדה שהשאר לא יכלו).
כשהגענו למיון התברר שיש לו התקף לב, היה לו כבר אחד לפני כמעט עשור, בדקות אלו ממש הוא מצונתר, בעוד כשעה וחצי אנחנו נוסעים "לחגוג" שנת נישואין ראשונה בבית החולים.
החיים, כאמור, הם מה שקורה כשאתה עסוק בתוכניותייך.