הפרד ומשול
נכתב ב12/12/2003 14:14

עיקביות (1):

חמי השתחרר מבית החולים, אז ויתרתי על היום חופש.

ממילא לא היו נותנים לך.

הרכזת דווקא אישרה לי את יום שישי.

קיויתי שבזה גמרנו, התבדיתי.

זו ממש לא סיבה לקחת חופש, גננות תמיד שמות את הגן במקום ראשון, והבית מוזנח.

שתקתי, מה אני אגיד? שגננות בחרו לעבוד בזה ואני לא?

היום הבת שלי צריכה הקפצה למעונות אז אני אצא לשעה באמצע היום.

העיקר שאת עקבית...

שוביניסטיות:

אחת האמהות בגן נשואה כיום פעם שניה, בעלה והיא תושבים פה, בעבר היא היתה בתהליך קליטה עם הבעל הראשון, והשמועות אומרות שהיא עברה הרבה מיטות עד שהוא נטש אותה, אחרי זמן מה נתנו לה פה אולטימטום בקיבוץ "תתחתני או אל תהיי חברה", אסור הרי שתהיה חברת קיבוץ הידועה כפרפרית ללא בעל שיטיל עליה רסן, מעניין מה היו אומרים לגבר-פרפר.

משפחות:

יש בגן 6 שנים ו7 בנות, לחמש מהבנות יש משפחות לא סטנדרטיות (מונח לא כ"כ מתאים לימינו-אנו, אבל לא מצאתי אחר), לשתיים יש הורים גרושים, לשלישית אומנם יש שני הורים שחיים יחד אבל גם (כמו שכתבתי לפני פסקה) חצי-אחות מצד האמא, לרביעית יש רק אמא (הקשר בין הוריה היה למטרות הולדתה בלבד, הוא מכיר באבהות אבל אין לה שום חלק בחייו, את הילדה השניה האם כבר עשתה באמצעות תרומת זרע אנונימית), המשפחה של החמישית היא המסובכת מכולן: הוריה גרושים, מעבר לאחות אחת יש לה גם חצי אחות מצד האמא, חצי אח וחצי אחות מצד האבא, וזה בלי להחשיב את הבן והבת של חברתו-לחיים החדשה של האם.

לא אומרת שדרך אחת עדיפה על חברתה, אבל מדהים איך בקיבוץ שרק לפני עשור התוודע למילה "גירושין" יש כ"כ הרבה ילדים שלא גדלים בבית מסורתי.

במלחמה כמו במלחמה:

ועדת כח אדם לא הניבה שום תוצאות, גם לא ועדת רווחה, בכייה לרכזת החינוך לא שיפרה את המצב וכנ"ל גם הבהרה חוזרת ונשנית של עובדת אי-התאמתי, הנסיונות למצוא עבודה בחוץ בכוחות עצמי לא נראים כנושאי פרי, אתמול ניסיתי לעבור לגנון בשעה שתתפנה שם משרה (יש אחת שיורדת מהארץ) וקיבלתי תשובה שלילית.

נשארו שני דברים - לבכות למזכיר, וללכת לדבר עם הפסיכולוגית או הרכזת הפדגוגית שמלוות את הגן, אמרו לי שאני יכולה לדבר ללא ידיעת הגננת, אבל אני עוד מפקפקת בתוצאות האפשריות.

סוד כמוס לפרה ולסוס:

בכיתה י"ב שלחו אותי לפסיכולוגית של האולפנה, לא יודעת למה (למרות שחייבים להודות שאז כהיום - לא היה מזיק לי טיפול), אחד הדברים שהיו הכי הכי חשובים לי היה שהוריי לא יידעו על הטיפול, גם בגלל ששיתפתי אותם רק במינימום ההכרחי, וגם בגלל הסטיגמה שיש לאמא על טיפולים, ובכלל, הבטיחו לי חזור והבטח שהוריי לא יידעו, אחרי שנים גיליתי שהם לא רק ידעו אלא גם שילמו על זה, איכשהו אני מתקשה להאמין ששיחה שלי עם הפסיכולוגית של הגן (או לחילופין עם היועצת הפדגוגית) לא תגיע לידיעתה של גרגמל.

עקביות (2):

לפני כמה שבועות הייתי אמורה לעבור עקירה, גרגמל אמרה שרק על עקירה כירוגית מקבלים חופש, בעקירה רגילה פשוט יוצאים מהעבודה, עוקרים וחוזרים כאילו כלום.

היום הודעתי לה שביום שני אני יוצאת לעקירה כירוגית וכנראה לא אחזור, אז היא מיהרה להגיד לי שעקירה כירוגית אין פירושה בהכרח חופש, תלוי אך ורק בהרגשתי אחרי.

תרגיל הגיון:

השרטוט הלא מוצלח הנ"ל אמור לייצג את השולחן האוכל שלי בעבודה.

אני אמורה לשבת בצלע C, מלבדי יושבים ליד השולחן 6 זאטוטים.

לדרדשובב, לדרדשיגועית ולדרדשקרן אסור לשבת בסמוך כי הם משתוללים.

אני צריכה לשבת בטווח עין (כלומר לא באלכסון) לדרדשובב, לדרדשיגועית, לדרדשקרן, לדרדשירה ולדרדקפדנית, רצוי שאשב בסמיכות לדרדשירה ולדרדקפדנית כי אני חייבת לשים להן את המנה בארוחת הבוקר.

מי יכול לסדר את השולחן?

מסך:

אתמול אחרי שגמרתי לכתוב את הפוסט הזה המסך הפסיק לקבל סינגל מהמחשב, שומדבר לא שונה, שומדבר לא נותק, הפוסט כמובן הלך לעולמו.

עבדות:

במה שונה חברות בקיבוץ מעבדות של ימי הביניים?

שום דבר לא הולך לי, אני חושבת שנותרה רק הרמת ידיים והתמוטטות.