תן לי סיבה טובה לקום בבוקר בזמן, ועם כל הכבוד "כדי שאף ילד לא יעמוד בפני דלת סגורה" איננה סיבה מספקת.
תן לי סיבה טובה לצאת מהמיטה, אם הסתגרתי בתוכה נסה בכח למשוך אותי החוצה, בהכרח לא מדובר בהסתגרות חיובית.
תן לי סיבה טובה להוציא את האף מהספרים, לא סתם חזרתי לגמוע אותם כבימים עברו בהם העולם בספרים עלה עשרות מונים על העולם שבחוץ.
תן לי סיבה טובה לחייך, לשמוח, לחבק.
תן לי סיבה טובה לנקות את הבית, לעשות את הכלים, לחסל את הררי הכביסה, לקרצף את עצמי, היגיניה איננה סיבה מספיקה להזזת התחת כיום.
תן לי משהו להיאחז בו, החזר אותי למעגל החיים, הדבק אותי לחברים, לבילויים, לתחביבים, לכל דבר שיסקרן אותי, שיעניין אותי, לכל דבר שאיננו דלת אמותיי.
תן לי סיבה טובה לצאת מהדיכאון הזה, כי אלוהים עדי, נתת לי מספיק סיבות טובות להיכנס אליו.
תן לי סיבה טובה לאהוב אותך, במובן הריגשי כמו גם במובן הפיזי.
תן לי סיבה טובה לחיות.
(לו היה לי כבר פרו, לא הייתי מאפשרת לכם להגיב על הפוסט הזה).