 
|
|
בר קבועים הוסף לקבועים |
« הדוסים של ישרא » ± « קיבוץ איסט קריג! » ± |
|||
| אז מי אני? בת 49 ,עירונית במקור וחברת קיבוץ (שעדיין, עד סוף נובמבר) שיתופי כבר חמש ומשהו שנים (אם סופרים מהרגע שהפכתי מועמדת), דתיה שנשואה לאתאיסט, תולעת ספרים, עובדת הייטק במקור, עובדת בבתי הילדים של הקיבוץ באמצע וכיום עובדת במכולת, בחדר אוכל וכן בספריה.
הבלוג הזה היה הרבה דברים, עכשיו הוא סיפורו של תהליך ההפרטה שהקיבוץ שלי אמור היה לעבור החל מאוגוסט, וכרגע מתכוונים להתחיל אותו בדצמבר, נראה מה יהיה, בקיבוץ ובבלוג כאחד.
|
||||||
|
ואצל אהובתי רוני מצאתי את הציטוט הבא: להרשות לעצמנו להיסחף בשפע החרדות והבעיות הסותרות שלנו, להסכים לדרישות רבות מדי, להתחייב לפרוייקטים רבים מדי, לרצות לעזור לכולם בכל דבר, פירושו להיכנע לאלימות השוררת בימינו. - תומס מרטון אני כרגע מרגישה בסחרחורת, שתי עבודות (אחת מהן מהבית, השניה עבודה של הקפצות אז אפ'עם לא יודעים מתי עובדים), יומיים באונ' (+ שיעורי בית, עבודות וכדומה), פר"ח והחל מהשבוע גם פעמיים בשבוע עזרה בשיעורי בית לילד (למישהו יש מושג כמה לוקחים על עזרה בשיעורי בית לילד בכיתה ב' בעיר פיתוח דרומית?), וכמובן הבית הנוכחי והשיפוצים של החדש (אל תשאלו איזה בלגנים הולכים עם זה) ואיכשהו עם כל הריצות וההיסחפות והפרוייקטים והדרישות אני לא מוצאת את עצמי. התוצאה היא לא שאני עסוקה בטירוף, אלא שכשיש לי חצי יום פנוי אני לא עושה בו את מה שאני צריכה (במקרה של היום - כביסה וישיבה על הצעת המחקר) אלא מבזבזת אותו, לרוב ברשת. לא יודעת מה הפואנטה פה, אולי אין פואנטה, סתם מציבה ראי ומראה לי ולכם את החיים הדפוקים שלי. נכתבו 12 תגובות 0 קישורים לכאן לינק לכאן  |
|
|
הוסף מסר |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פעם ניסיתי גם ללמוד, מה נשאר? את התואר השני לא סיימתי, צריכה רק להגיש עבודה מסכנה
גם את תעודת ההוראה לא סיימתי, לא עשיתי עבודה מעשית
רשימת פוסטים בקטגוריה