לא סתם היא נקראה גרגמל
נכתב ב31/12/2003 17:22

הייתי היום בגן.

גרגמל התקשרה וביקשה שאבוא לחצי השעה האחרונה, לסגור, כי אין מי שיעשה את זה.

הסכמתי, גם ככה נמאס לי מהבית כבר.

ואז היא אמרה שצריך להוציא מכתב להורים ושפה וששם וכל זה, ואולי אני אוכל לבוא קצת קודם, להקליד.

הסכמתי.

אז באתי, בנחמדותי הרבה.

אין הרבה מה לספר, רק שכל שניה חלפה בי סחרחורת אחרת, ששכחתי כמה כואב זה לדבר הרבה וכמה תובעניים הם ילדים, ושהגרגמל הזו השאירה לי את סידור הצעצועים שפוזרו ואת שטיפת הכוסות של הילדים, למרות שהיא התעכבה שם מספיק זמן כדי לעשות את זה במקומי, ולמרות שהיא שאלה שניה לפני זה ושמעה שאני על הפנים.

מחר אלך גם, יש ישיבה עם הפדגוגית, ישיבה של כל הצוות, ואני צריכה לגמור את המכתב הארור ועוד כמה דברים במחשב.

נמאס לי לשבת בבית ולהילחם בשינה, אבל חייבים להודות - אני לא מסוגלת לחזור עדיין, אין לי מושג למה.

(אם הייתי יודעת שהעקירה תשתק אותי שבוע שלם בחיים לא הייתי עוברת אותה).