יש ביננו הבנות שאינן מנוסחות לגבי הרבה דברים, כמו איך יתחנכו הילדים בזמן שיהיו לנו כאלו, או זה שלפעמים יותר קל שהוא ידבר עם ההורים שלי ואני עם שלו, או שהוא מעביר לי את כל חלקי הקישואים והכרובית שנוחתים בקערת המרק שלו ואני בתמורה מעבירה לו את חלקי תפוחי האדמה שנוחתים אצלי, ועוד כמה.
יש ביננו גם כמה הסכמין, חלק מנוסחים וחלק לא, למשל שבבית שומרים כשרות אבל בחוץ הוא יכול לעשות מה שבא לו, או שבשבת הוא יכול לשבת חופשי על המחשב אבל לא לפתוח טלויזיה.
ואני חשבתי שהיה ביננו עוד הסכם אחד, ברור לשנינו - אני כבר עשיתי תואר אחד ו"זכיתי" לעבוד במשרה המתבקשת מהתואר, ועכשיו בכורח הנסיבות אני צריכה לתת לו את הצ'אנס לרכוש את אותו הישג מינימלי.
כנראה שטעיתי, הסבל שלי היה עוד איכשהו נסבל כשחשבתי שיש לו מטרה, אבל עכשיו?