ותיקי הבלוג יודעים שלא רק שאני בכורה, אלא שיש לי רק אחים ולא אחיות, ועם זאת יש לי חברה אחת שראויה בהחלט לתואר "אחותי הגדולה", היא גדולה ממני בכמה שנים אבל כשהכרנו היינו בשני מקומות שונים בחיים - אני הייתי צעירה ופעורה, חסרת כל ביטחון עצמי, לא סגורה על עצמי במאום, בתחילת צעדי העצמאות שלי, והיא היתה... אני לא יודעת מה היא היתה בעיניה אבל בעיני היא היתה התגלמות הפמיניסטיות, הביטחון, העצמאות, האמונה בעצמה ומה לא.
בזכותה התמודדתי עם הוריי והצבתי בפניהם את גזר כעובדה, בזכותה יצרתי זוגיות חיובית (בשעה שהיא כלל לא התנסתה בזוגיות), בזכותה (ובזכות גזר) הלכתי לטיפול, בזכותה... ובזכותה... לא הייתי מי שאני היום, בלעדיה. לא הייתי כ"כ נחושה בדעתי בהרבה נושאים, כ"כ מיומנת באחרים, לא היו לי חצי מהדיעות שיש לי - ולא שאימצתי את אלו שלה אלא שבזכותה התחלתי לחפש תשובות, להקשות, לברר מה נכון לי.
היא היתה איתי ביום החתונה שלי כל היום, ואח"כ קצת ניתק הקשר, דווקא ניסיתי אבל היתה איזו התרחקות.
בקיצור, אני חייבת לבחורה הזו המון, היא לימדה אותי המון בכלל ועל עצמי בפרט, היא אחראית בלא מודע למשבר האמונה הכי גדול שלי ולמה לא, ואם מישהי היתה אי פעם אחותי הגדולה זו רק היא.
אז מחר היא חוגגת בריתה, ואין לי מושג איך להביע את כל רגשות התודה וההוקרה שלי, בנתיים אני רק אשלח אתכם אליה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=184982