ויהי ערב ויהי בוקר
נכתב ב17/3/2004 12:36

אני דוחה את הראיון של מחר, לא ממש התכוננתי, דוחה ליום ראשון, מקווה שיסכימו, גם ככה אין מצב שאני אוכל להגיע בזמן שקבעתי למחר, בגלל חוסר כוח אדם בעבודה.

והנה, משהו שלא יצא לי לספר כי לא הייתי, אבל הוא מאוד מאוד חשוב -

זה כבר השבוע הרביעי בו חדחתול חסרה(!).

אני עובדת עם גרגמל, ורוב הימים עובדת איתנו הגננת המיתולוגית של הקיבוץ (להלן סופר-סבתא), סופר סבתא היא קודם כל סבתא של אחת הילדים בגן, היא גם בת 60, היא גם לא עובדת כגננת כי היא מיצתה, היא מקסימה ואני לומדת ממנה היום אבל בסופו של חשבון היא מישהי זמנית, שלא מעוניינת להיכנס יותר מידי לקטעים של הילדים בגלל שיש לה נכד בגן, ושלא נעים לנו להטיל עליה עבודה קשה כי היא כבר בת שישים.

בנוסף, בגלל שעות העבודה השונות שלה, אני יוצאת להפסקה כל יום בשעות הללו, וחוזרת באחת וחצי בערך, לשטיפת הגן והשכבת הילדים, דברים שדי קשה לעשות במקביל, כך או אחרת בשעה הראשונה ובשעתיים האחרונות של כל יום אני *לבד* עם כל הילדים, לא קל, לפחות לא לי.

אז זהו: צוות הוא לא צוות, הפסקה היא לא הפסקה, העזרה היא לא במאה אחוז עזרה, ואני וגרגמל מטפסות אחת על העצבים של השניה, תענוג עילאי.