דרדסיבוכית (כי הבטחתי)
נכתב ב4/4/2004 16:20

וואו, מאיפה להתחיל?

מהעובדה שהילדה שורצת כינים ברמה כזו שרואים אותן מטיילות לה על השיער גם אם לא מחפשים?

מזה שאין יום בו היא לא בוכה ומתעצבנת בגלל שטות?

או אולי, פשוט, ממה שהיה ביום שישי לפני שבועיים?

עשינו עם הילדים יצירה ממש חביבה של משה בתיבה (מסובך להסביר איך באינטרנט, אז אני אוותר), הראינו להם דוגמא בדף קטן, ודרדסיבוכית היצירתית כבר בטח תכננה איפה היא ממקמת כל פרט ופרט.

אבל אז, אז הם הגיעו לשולחנות וגילו שהדפים שלהם יותר גדולים, וגם שונים מבחינת יחסי אורך-גובה (למשהו שהיה נראה לנו יותר נכון מבחינת היצירה), והיא? חרב עליה עולמה...

כל דבר קטן שהיא עשתה "לא יצא" לה (זו הדרך הכי אוטומטית שלה להשיג צומת לב, שומדבר לא יוצא לה בכל פעם שעושים סדנא, אנחנו מנסים להתעלם כדי שהיא תבין עם הזמן שתשומת לב חיובית מתוך הצלחה עדיפה על תשומת לב שלילית כתגובה לבכי), היא נתקעה פה, וטעתה שם, ומה לא.

ואז, כשרוב הילדים כבר גמרו ויצאו, ורק היא ודרדסינדרלה נשארו, דרדסינדרלה הצליחה להדק לעצמה את האצבע.

כואב, כואב אימים (היא גם עשתה את זה בגדול - היה צריך ממש לשלוף לה את הסיכה מהבשר), אבל מה? מקבלים הרבה תשומת לב (הרגעה, חיבוקים, שליפה, קערית עם מים קרים, בדיקה כל דקה, תה ופינוקים).

אחרי כחמש דקות גם דרדסיבוכית הידקה לעצמה בטעות את האצבע (בצורה הרבה פחות חמורה).

אולי אני טועה, אבל אני לא מאמינה שחמש דקות אחרי שהיא שמעה הטפה שלמה לילדה אחרת על כמה זה מסוכן זה קרה לה באמת בטעות, אני די משוכנעת שזה היה ניסיון ברור להשגת תשומת לב, גם בדרך של פציעה עצמית.

והשגת תשומת לב בדרך של פציעה עצמית, כשאת רק בת שש, היא אחד הדברים היותר מזעזעים שעולים על דעתי, עד כמה זה גרוע, היומיום המשפחתי שלה, כדי שהיא תיאלץ לפצוע את עצמה בגן בשביל לקבל חיבוק???