העיר אותי הבוקר.
יש משהו מאוד אופטימי בגשם סוער (על פי הדיווחים ברוב חלקי הארץ) יום אחרי תפילת הגשם.
מין תקווה כזו שגם כל שאר משאלות השנה החדשה יתגשמו, ואולי אפילו במהרה.
בכלל, ובלי קשר לעיתוי, גשם הוא דבר מקסים בעיניי, הריח שלו משכר אותי, הקול שלו הוא בין הרומנטיים והמרגיעים ביותר, וחוסר הצורך להשקות היום את הגינה בכלל עושה לי טוב על הנשמה, מצידי שיירד גשם כל יום, רק לא בשעות שאני צריכה לנהוג.
כן, כן, נהיגה בגשם היא המינוס היחיד שיש לגשם, אבל איזה מינוס... והיום אני אמורה לנהוג כמה וכמה פעמים, למזלי כולן למקומות קרובים ובכ"ז זה לא הולך להיות תענוג.
עוד מינוסון קטנטן זה שאין לי בגדים מתאימים, כל הבגדים הארוכים שלי דחוסים אי שם בגובה רב, אני מקווה שאצליח לשלוף איזה משהו להיום.
אבל מה הקיטורים האלה משנים? העיקר שנגמר לו סופית הקיץ (שהוא העונה השנואה עליי) והתחיל הסתיו, עכשיו יהיה אפשר לנשום.