בר קבועים
הוסף לקבועים  
« הדוסים של ישרא » ±
« קיבוץ איסט קריג! » ±

אז מי אני? בת 49 ,עירונית במקור וחברת קיבוץ (שעדיין, עד סוף נובמבר) שיתופי כבר חמש ומשהו שנים (אם סופרים מהרגע שהפכתי מועמדת), דתיה שנשואה לאתאיסט, תולעת ספרים, עובדת הייטק במקור, עובדת בבתי הילדים של הקיבוץ באמצע וכיום עובדת במכולת, בחדר אוכל וכן בספריה. הבלוג הזה היה הרבה דברים, עכשיו הוא סיפורו של תהליך ההפרטה שהקיבוץ שלי אמור היה לעבור החל מאוגוסט, וכרגע מתכוונים להתחיל אותו בדצמבר, נראה מה יהיה, בקיבוץ ובבלוג כאחד.
מנוי: הצטרף כמנוי בטל מנוי שלח

מגרנות
נכתב ב24/4/2004 21:33

הגזר חוטף מגרנות מכל מיני דברים.

 

מיותר מידי שינה.

מפחות מידי שינה.

מיותר מידי שינה אחרי פחות מידי שינה.

ממצבים רגשיים קיצוניים (כמה חששתי ממגרנה בחופה...).

מחום.

מעבודה קשה.

ממאכלים מסויימים.

ולפעמים סתם ככה, כי בא (או מסיבה שאיננו יודעים, עדיין, ואולי לעולם לא נדע).

 

הגזר חוטף מגרנות מכל מיני דברים.

 

וזה מתסכל, בעיקר כשיש תכנונים.

וזה מבלבל, כי אין לי איך לעזור לו, אבל גם לא נעים לעזוב אותו לבדו.

וזה מביש, כי הוא הסובל ומי אני שאתלונן?

 

מגרנה, זה לא נכות, לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה מחלה, אבל אם היה דבר שבגללו חשבתי פעם (בעבר הרחוק) לעזוב את הגזר, זו המגרנה.

 

כי היא דופקת הרבה רגעים טובים.

כי היא לא צפויה, ויכולה לנחות ככה סתם פתאום.

כי יש תקופות (כמו לאחרונה) שהיא מגיעה כמעט בכל סופ"ש.

כי אין דבר יותר מבאס מלחטוף דיכאון ולדעת שמה שאתה עובר זה עוד כלום לעומת מה שעובר עליו.

 

הגזר עכשיו באמצע התקף, אני מנסה לעזור, להגיש מים, ללטף קצת, להשתיק, להחשיך, אבל יודעת שזה מיותר, הרוב, הוא צריך שיניחו לו לנפשו, הוא צריך שההתקף ייגמר, ואני? אני רק צריכה אותו בריא.

 

שייך לקטגוריות שנינו יחד

נכתבו 11 תגובות    תגובה אחרונה שייכת לרדרל רוצה להוסיף מחוכמתך?     בלי הקפצות
1 קישורים לכאן     לינק לכאן
    לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא

 << אפריל 2004 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28 29 30  


   

הוסף מסר

פעם ניסיתי גם ללמוד, מה נשאר? את התואר השני לא סיימתי, צריכה רק להגיש עבודה מסכנה  גם את תעודת ההוראה לא סיימתי, לא עשיתי עבודה מעשית  
רשימת פוסטים בקטגוריה