הגזר חוטף מגרנות מכל מיני דברים.
מיותר מידי שינה.
מפחות מידי שינה.
מיותר מידי שינה אחרי פחות מידי שינה.
ממצבים רגשיים קיצוניים (כמה חששתי ממגרנה בחופה...).
מחום.
מעבודה קשה.
ממאכלים מסויימים.
ולפעמים סתם ככה, כי בא (או מסיבה שאיננו יודעים, עדיין, ואולי לעולם לא נדע).
הגזר חוטף מגרנות מכל מיני דברים.
וזה מתסכל, בעיקר כשיש תכנונים.
וזה מבלבל, כי אין לי איך לעזור לו, אבל גם לא נעים לעזוב אותו לבדו.
וזה מביש, כי הוא הסובל ומי אני שאתלונן?
מגרנה, זה לא נכות, לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה מחלה, אבל אם היה דבר שבגללו חשבתי פעם (בעבר הרחוק) לעזוב את הגזר, זו המגרנה.
כי היא דופקת הרבה רגעים טובים.
כי היא לא צפויה, ויכולה לנחות ככה סתם פתאום.
כי יש תקופות (כמו לאחרונה) שהיא מגיעה כמעט בכל סופ"ש.
כי אין דבר יותר מבאס מלחטוף דיכאון ולדעת שמה שאתה עובר זה עוד כלום לעומת מה שעובר עליו.
הגזר עכשיו באמצע התקף, אני מנסה לעזור, להגיש מים, ללטף קצת, להשתיק, להחשיך, אבל יודעת שזה מיותר, הרוב, הוא צריך שיניחו לו לנפשו, הוא צריך שההתקף ייגמר, ואני? אני רק צריכה אותו בריא.