(נשבעת לכם שבבתי הילדים פה יש שיר שמתחיל ככה)
אני מניחה שהדלת הכי גדולה בעברי נחה בתחילת מפץ הבועה הגדול, לו רק הייתי מתחנפת יותר ואחראית יותר בימי מחלתי יש מצב שגם היום הייתי עובדת הייטק שמגיעה בשמונה בערב הביתה, במקרה הטוב, גם לא סביר להניח שהיינו גרים פה, אין לי מושג מה גזר היה עושה, אולי זה מה שהיה גורם לו לסיים את התואר, אולי לא, יש סיכוי גדול שלא היינו מאמצים את החתולים ובטוח שלא הייתי לומדת תואר שני ותעודת הוראה, ומי יודע אם היום הייתי יותר אומללה או יותר מאושרת?
כיום אני מרחמת על האנשים שלא מגיעים הביתה לפני שהיום מסתיים, החיים האלה נראים לי ממש מזעזעים ואני שמחה שנפטרתי מהם, גם במחיר כלכלי ופיזי.
עוד דלתות?
חשבתי כמו ג'וליאנה על החברים שקדמו לגזר אבל לא נראה לי שהיה באמת סיכוי שהייתי מוצאת את עצמי נשואה למישהו מהם, אולי אם א' לא היה מאוהב בבחורה אחרת היה מצב איתו אבל קשה לי לקרוא לבחור שהייתי איתו פעמיים "דלת".
אם הייתי שומעת להורים שלי ונפרדת מגזר בגלל היותו חילוני אני חושבת שעד היום הייתי רווקה, הוא באמת הנפש התאומה שלי ובלעדיו (כמאמר הקלישאה) אני חצי בנאדם.