בעיקר תגובות (2)
נכתב ב20/5/2004 17:52

הסיבוב השני הולך ליהודי הנודד, שכתב על כלבים ואהבה, וטעה והזכיר חתולים.

לפני כשבועיים אימצה כלבה משוטטת את גן הילדים בו אני עובדת.

היא חושבת שהשולחן שעל המרפסת בחוץ (שולחן עליו הילדים עושים עבודות נגרות) הוא המלונה שלה, היא נמצאת עליו או מתחתיו רוב שעות היממה.

הילדים מלטפים אותה פה ושם כשהם בחצר, חלק אוהבים אותה מאוד, חלק אדישים, חלק מעט מתעללים (נו, ילדים, מסבירים להם, מסבירים להם, בסוף הם עושים מה בראש שלהם).

אנחנו די התעלמנו ממנה, אולי ליטוף או שניים, לא יותר.

לפני כשבוע הגננת גרגמל ראתה שנשארו לנו נקניקיות מג'וייפות מארוחת הצהריים וביקשה שבמקום לזרוק אותן (אם הן לא היו מג'וייפות היינו מחזירות לחדר האוכל) ניתן כמה לכלבה, אז נתתי.

מאז הכלבה הזו לא עוזבת אותי, מקשקשת בזנב לעברי, מתרפסת כשאני צועקת עליה לצאת מהגן למרפסת, עוקבת אחריי כשאני זורקת את הזבל לפח ומה לא.

משלוש נקניקיות.

אז מה, אהבתם של כלבים אינה נקנית כמו אהבת חתולים? כלבים אוהבים אותך וחתולים את האוכל?

נו, באמת.

בעיניי, אהבת כלב היא "אהבה שאינה תלויה בדבר", התרפסות מושלמת (ושזה לא יישמע רע לחלוטין), כלב יאהב אותך גם אם שבוע שכחת להאכיל אותו.

לחתול יש אהבה עצמאית, לא תלותית, כמו שפאץ' מטיפה - הוא מכיר בערך עצמו ובערכך ואוהב אותך רק אם אתה מתייחס אליו כראוי (נו, לא לכל זה היא הטיפה, חלק זו אינטרפטציה שלי), אם לא תאכיל אותו שבוע הוא יילך לחפש משרת אהוב אחר, אבל אם תתייחס אליו כאל שווה הוא יתן לך את כל האהבה שבעולם, וגם היא לא תהיה תלויית-דבר.