כשסיימתי את האוניברסיטה וחשבוני שם עמד להיסגר עמדתי כמו מטומטמת והדפסתי דפים על גבי דפים של אימיילים, בעיקר מ ול החבר דאז, אבל לא רק, לקח לי כמה שנים לזרוק את הדפים האלה, שהסתכלי בהם אולי רק פעם אחת.
כשהתחתנתי ורוקנתי סופית את בית הוריי מחפציי (אחי הגדול לקח אליו את השולחן עם המגירות בו היו כל המזכרות שלי) העפתי המון, ושמרתי המון, מותר לכל בנאדם להחזיק קופסא לעברו, הלא כן?
אבל מסמכים הם בעיה אחרת, על מסמכים חלים כללי התיישנות שונים בהרבה, כללים שאי אפשר להתוודע אליהם פשוט על ידי בחינת-נפשך-פנימה.
למשל, ניירות של ביטוח לאומי אסור אף פעם לזרוק, אלו יכולים לבוא אלייך 10 שנים אח"כ בתביעה ולך תוכיח שאין לך אחות בכלל.
אבל הודעות חודשיות של ויזה על כמה שהוצאתם? על כרטיסים שמזמן לא קיימים? שומרים או זורקים?
וחשבוניות חודשיות של פלאפון? כמה שנים / חודשים אחורה?
חוזים לא זורקים, גם אם מזמן עזבת את הדירה / עבודה, אבל חוזים זה אחד, זה מעט ניירת.
משכורות לא זורקים, לעולם.
וברכות מהחתונה? רק את היפות והמושקעות להשאיר? גם אותן לזרוק? וכרטיסי ברכה ליומולדת? רק מהעשור האחרון? ותעודה שמצאתי מכיתה ו'?
אשת קושיות אני היום.