ההרצאה האחרונה בקיבוץ היתה מרתקת, אני חושבת שגמעתי כל מילה של המרצה (וזה לא שלא התקדמתי בסריגת הכובע...), ואני מרגישה חובה להביא את עיקרי הדברים פה, פשוט כי הם אמורים לעניין כל ישראלי, ולא רק קיבוצניקים בעבר, בהווה או בעתיד.
המרצה (שיסלח לי, אני מקווה, על שברח לי שמו, אבל הוא חבר קבוצת שילר) השווה את הקיבוץ לאורגניזם על, בין השאר בגלל שהוא בא מתחום של אבולוציה, הוא הגדיר אורגניזם על כחיה (לאו דווקא חיה, אבל ניחא) שהסתגלה הכי טוב לסביבה הקיימת, מכאן גם נובע ששינוי דרסטי בסביבה תביא להיכחדות (או לפחות לירידת מעמדו) של אורגניזם העל, כך למשל התאימו הדינוזאורים לכדור הארץ בתקופה מסויימת כמו כפפה ליד, אלא שהכדור שלנו השתנה והם הפכו להיסטוריה עתיקה.
הקיבוץ גם הוא התאים לראשית ההתיישבות במדינה כמו כפפה ליד, הוא הפריח את השממה, קבע את הגבולות, הכריז את ריבונותינו על הקרקע, בקיצור - הוא היה אורגניזם העל של המדינה, והוא פרח בצורה יוצאת מגדר הרגיל.
אבל אחרי קום המדינה התחילו הסדקים הראשונים, המשימה הראשונה בדרגה היתה קליטת עליה, ופה הקיבוץ לא הצליח, לא שהוא לא רצה, אבל מסתבר שהעולים לא התלהבו מהאידיאלים המשונים האלה, והעדיפו להצטרף לצורות חיים אחרות, עדיין הקיבוץ עשה הרבה למדינה (עד בערך 67) אבל הוא כבר לא היה הטופ של הטופ.
ואז בא המהפך, הכלכלי, הפוליטי, המדיני, פתאום מפעלים היו ה-דבר וחקלאות הפכה להיות משהו משני, ולא כל הקיבוצים ידעו להתאים לתנאי המשחק, לא כל הקיבוצים זכרו להשאיר בצד ליום צרה, ולא כל הקיבוצים הבינו את הכללים החדשים.
ואז בא המהפך הפוליטי וגם זה המדיני, וקיבוצים רבים שבימי האינפלציה לוו ולוו ועברו למשל ללינה משפחתית (מה שאומר בניית עשרות ומאות בתים חדשים בבת אחת) מצאו את עצמם ללא יכולת להחזיר בחזרה.
בנוסף משהו גדול יותר השתנה בעם, פתאום הגאווה הקיבוצית של הסתפקות במועט הפכה לפראייריות, פתאום הגשמת אידיאלים כבר לא היתה מטבע עובר לסוחר, העיניים נפתחו (או נעצמו), והנאות היו פתאום דבר מקובל, מובן, נחשק, ונחשב לחלק מהחיים של כל אדם ואדם.
וכך, עם סכום מינימלי ביד, ועם רצון של החברים להתחיל גם לחיות, מצאו את עצמם הקיבוצים בשבר עמוק מאוד.
מי שהיה לו ביד מפעל מוצלח, בתחום שבו אין יתרון למזרח הרחוק והזול - הצליח, מי שהיו לו ביד הרבה רנטות, או שהיה לו כסף "תקוע" עם המהפך הכלכלי - הצליח, מי שלא - נפל ובגדול.
הקיבוצים היום, גם אחרי ההסדר עם הבנקים על תנאי פריסת תשלום החובות, נמצאים במצב גרוע מאוד, 90% (או אפילו יותר) מהקיבוצים נמצאים במצב בו ההכנסה חלקי הנפשות שלהם נמוכה מזו של המדינה (וכמו שהמרצה אמר - אל תשכחו שהמדינה כוללת לא מעט אנשים מתחת לקו העוני, מובטלים מאונס מרצון או מאידיאולוגיה, וכן הלאה, זה לא שהמדינה במצב כזה מזהיר, אבל אנחנו עוד נמוכים ממנה), זה אומר שבת'כלס רוב הקיבוצניקים חיים פחות טוב מהישראלי הממוצע.
יש, כאמור, קיבוצים יוצאי דופן, יש קיבוצים שהצליחו להשתנות מספיק כדי להתאים את עצמם לסביבה שהשתנתה (מבחוץ ומבפנים), קיבוצים כאלה שרדו יותר טוב (לפחות רובם), אבל כמו שאמר המרצה "אני לא פה לתת פתרונות רק להציב מול העיניים שלכם את המציאות".
לי ההרצאה הזו בהחלט פתחה עיניים, קודם כל עד עכשיו לא ידעתי למה הקיבוצים במצב כ"כ רע, עד כמה הוא רע, ולמה יש קיבוצים במצב יותר טוב, ובכלל ההיסטוריה הכלכלית-חברתית של הקיבוץ לא היתה ידועה לי.
מה עושים מפה זו כבר שאלה אחרת (גם אישית-זוגית וגם קיבוצית, מחר יש עוד הרצאה, של קיבוץ שבחר להישאר בזרם השיתופי, ביום שבת יש יום קהילה שאמור להתחיל את תהליך קבלת ההחלטות פה, נראה מה יהיה).