אתמול רציתי לספר לכם על הנינוחות שיש בלהיות בקיבוץ, על חוסר הרדיפה, על האפשרות לקחת פסק זמן כל יום סתם ככה, על הטבע וכאלה.
והיום?
היום חסרות לי פתאום האפשרויות שיש בעיר גדולה, השוטטות בין חנויות שינקין, חסר לי קניון ענק, פאב / בית קפה שכונתי, עיר שאפשר למצוא בה הכל.
לא רע פה, זה חור אבל בעצם זה רק שעה מהמרכז, במרחק 5 דקות יש עיר שיש בה בית קפה אחד חצי-שווה, וכמה סופר-סנטרים ודומיהם, וסטימצקי וכמה מזנוני מזון מהיר, וסינמטק שווה, ושוק ושתיים וחצי חנויות בגדים, ומקווה, במרחק 10 דקות יש עיר עם שלושה קניונים קטנים (אבל לא יותר מידי), וים, וכמה מסעדות באמת טובות (בכל קנה מידה), וקפולסקי (או שמא זה אפרופו?), ושני בתי קולנוע, ובמרחק יריקה יש כמה וכמה משתלות, ומרכז קניות בכלל לא רע במרחק רבע שעה, וחצי שעה בערך מפה יש שתי ערים ממש ראשיות.
ובכ"ז, לשוק בצלאל שבמרכז ת"א אני לא יכולה להגיע בלי לקחת יום חופש, או לפחות כמה שעות, וכל נסיעה הביתה מלווה בחישובי כספים והוצאות, לכל חתונה / שמחה שאנחנו מגיעים אליה מקבלים אותי בהשתאות על ה"מאמץ" שעשיתי אנשים שבגלל פקקים נוסעים לא פחות זמן.
יש רגעים שממש טוב לי פה
יש רגעים שהרבה הרבה פחות
ואני לא יודעת אפילו לשים אצבע על הסיבה לטוב ולרע.