כל הציטוטים מ"מומו" של מיכאל אנדה, רשמתי בסוגריים את מספרי העמודים.
אשמח אם תכתבו בתגובות עם מה הזדהתם...
"אילו ידעו האנשים מנו המוות, לא היו מפחדים עוד מפניו. ואילו חדלו לפחד מפניו, שוב אי אפשר היה לגנוב מהם את זמן-חייהם." (131)
"יש לחשוב רק על הפסיעה הבאה, הנשימה הבאה, תנופת-המטאטא הבאה. ותמיד רק על הקרוב ביותר." (33)
"יש ששעה אחת ויחידה נראית בעינינו כנצח, ולעומת זאת אפשר ששעה אחת תחלוף כהרף עין. הלא זה תלוי בחויות שחוית בתוך אותה שעה. כי זמן הוא חיים. והחיים שוכנים בלב." (49)
האם אדם עושה את עבודתו ברצון או מתוך חיבה לעניין - לשאלה זו לא היתה עוד חשיבות. אדרבה, אם עבד אדם בחשק, היה בכך כדי לעכבו. החשוב היה, שיעבוד הרבה ככל האפשר בזמן קצר ככל האפשר." (60)
"אין זה מעשה גדול, לעשות חיל בעמל מפרך. יתעשר-נא לו כל הרוצה בדרך כזאת. ראי-נא אותם, איך הם נראים, כל אלה שמכרו את חייבם ואת נשמתם כדי לזכות במעט אמידות! לא, עם אלה לא יהיה חלקי; ככה-לא ואפילו אני חסר-פרוטה לעיתים קרובות ואין ידי משגת לשלם בעד ספל-קפה." (35)
"היה אה אך ורק משחקים, שהילדים למדו בהם משהו מועיל. אומנם מתוך כך נשכח מהם משהו אחר, שידעו אותו לפני כן - והוא איך לשמוח, איך להתלהב ואיך לחלום." (152)
"הזמן יקר - אל תאבדו!" (60)
"הדבר היחיד שיש לו חשיבות בחיים, הוא שאדם יגיע למשהו, שיהיה למשהו, שיהיה לו משהו. מי שמשיג יותר ממה שהשיגו אחרים, מי שקונה לו מעמד חשוב יותר ויש לו יותר משיש לאחרים - נופל בחלקו ממילא כל השאר: ידידות, אהבה, כבוד וכן הלאה." (78)
"זמן חסוך הוא זמן כפול" (58)
"במקום להכין את ילדינו לקראת אותו עולם של מחר, עדיין אנחנו מניחים לרבים מהם לבזבז ולמסמס שנים מזמנם היקר במשחקים חסרי-תועלת. חרפה היא לתרבותינו ופשע כלפי האנושות העתידה." (151)
"ואז אתה מתחיל להחפז, ואתה הולך ונחפז יותר ויותר. כל פעם שאתה מרים את עיניך, אתה רואה: זה לא מתמעט כלל - מה שעוד לפנייך." (32)
"זמן הוא כסף, על כן - חסוך!" (60)