מנסה, לשווא, לעכל
נכתב ב24/7/2007 12:56

אחת הנשים הראשונות אליהן התחברתי בקיבוץ מילאה אז שלושה תפקידים ראשיים בחיי:

1. היא היתה הספרנית

2. היא היתה מיודדת עם גזר, למרות שיש ביניהם איזה 30 שנה

3. היא אמא של הידיד הכי טוב של אחות של גזר ובהתחלה גם אנחנו וגם הם היינו שורצים המון בבית של ההורים של גזר.

עם השנים החיבור שלנו נהיה יותר ישיר, אחת עם השניה, זה לא שהיו לי איתה שיחות נפש, אבל כן הרבה שיחות על השביל והתעניינות מאוד כנה כששאלתי מה שלומה ודאגה אמיתית כששמעתי שהיא חולה.

וכמובן המון הערכה הדדית סביב נושא הספריה והספרים, המלצות מה לקרוא ומה לקנות לספריה והשוואת סגנוני ספרים אהובים וכאלה.

אתמול סיפרו לי שמצבה הפיזי מדורדר לאללה, הרופאים נתנו לה 50-50

הבוקר העירו אותנו בהודעה שהיא נפטרה.

אני מקווה שיהיה לי הכוח להיות בהלוויה למרות הצום, היא ראויה לכל הכבוד שאני יכולה לחלוק לה, והרבה יותר מכך.

ועדיין אני מתקשה להאמין שהיא איננה, זה כל כך לא נתפס.