הביקור השנתי אצל האונקולוג היה סיוטי כתמיד.
לשם שינוי הסיוט לא התבטא בזמן המתנה ארוך וממושך
אלא פשוט בהלחצות.
מסתבר שבבדיקה שעשו לי לפני שבוע השקיעה היתה מוגזמת
טוב, הייתי חולה
ברונכיט
אבל לא
לדעת האונקולוג שקיעה כזו היא מוגזמת לברונכיט
אז אולי היתה לי דלקת ריאות?
בכדי לברר מה בדיוק היה לי הוא שלח אותי לרנגטן, לצילום חזה
הצטלמתי
(הידעתן שברנגטן חזה רואים בדיוק עד כמה הציצי שלכן גדולים או קטנים?)?)
חזרתי
זו לא היתה דלקת ריאות
אז שוב חזרנו לנושא שקיעת הדם.
בשני עוד שבועיים יעשו לי שוב בדיקת דם (הסימנים השחורים מהקודמת עוד לא נמוגו, אוף! כבר אמרתי שאני מתעבת מחטים???), ואם השקיעה לא תהיה תקינה נצטרך לעשות בירורים רציניים.
אני מקווה שהיא תהיה תקינה.
פעם בשנה לראות את הר האדם הזה המכונה האונקולוג שלי זה די והותר בשבילי
וחידה לסיום:
איך זה שבכל שנה התור שלי מתקדם באחד?
בפעם הראשונה שהייתי שם הייתי התור הראשון, בשמונה בבוקר
בשנה השניה הייתי התור השני...
השנה הייתי התור הרביעי, ב11:30
ובדף שהביאו לי לשנה הבאה כתוב "תור חמישי, שעה משוערת 12:15"
מצחיק, לא?