בר קבועים
הוסף לקבועים  
« הדוסים של ישרא » ±
« קיבוץ איסט קריג! » ±

אז מי אני? בת 49 ,עירונית במקור וחברת קיבוץ (שעדיין, עד סוף נובמבר) שיתופי כבר חמש ומשהו שנים (אם סופרים מהרגע שהפכתי מועמדת), דתיה שנשואה לאתאיסט, תולעת ספרים, עובדת הייטק במקור, עובדת בבתי הילדים של הקיבוץ באמצע וכיום עובדת במכולת, בחדר אוכל וכן בספריה. הבלוג הזה היה הרבה דברים, עכשיו הוא סיפורו של תהליך ההפרטה שהקיבוץ שלי אמור היה לעבור החל מאוגוסט, וכרגע מתכוונים להתחיל אותו בדצמבר, נראה מה יהיה, בקיבוץ ובבלוג כאחד.
מנוי: הצטרף כמנוי בטל מנוי שלח

איך זה שתמיד הרגעים האחרונים הם הכי קשים?
נכתב ב1/9/2004 11:21

זה חוסר הסובלנות שנותר בנו, לקראת הסוף, או שאיזה עיוות אמיתי של סבא-זמן-הישן- והטוב?

 

היום הזה לא עובר, ואני מסתובבת פה ובכלל בנענע במקום לשבת ולהקליד לגננת טיפולים לכל מיני רגישויות (דברים מהלימודים הפרטיים שלה, לאישה הזו אין שום בושה, היא גם שאלה אם אוכל לעשות אותם בבית בזמני החופשי אם לא אמצא עבודה).

 

אבל השעון באמת לא זז, ואני מנסה לעודד את עצמי ב"זו הפעם האחרונה שאני מנקה את השירותים האלה", "אין יותר לפתוח בשבע בבוקר" וכדומה מחשבות ואמירות, אבל איכשהו נראה לי שהן רק מקשות עליי יותר לזרום עם היום הארור הזה.

 

נראה לכם שיש איזה סיכוי שקנו לי מתנה פרידה או לפחות כתבו לי כרטיס ברכה? עושה רושם שממש לא...

 

מזל שאני ויתרתי על לקנות משהו לגן, גם ככה נתתי להם מספיק, לא?

 

די, שיעבור כבר

 

(עוד 5 שעות למאנייק)

שייך לקטגוריות העבודה היא חיינו אבל לא בשבילנו

נכתבו 3 תגובות    תגובה אחרונה שייכת לרדרל רוצה להוסיף מחוכמתך?     בלי הקפצות
0 קישורים לכאן     לינק לכאן
    לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא

 << ספטמבר 2004 >> 
א ב ג ד ה ו ש
      1 2 3 4
5 6 7 8 9 10 11
12 13 14 15 16 17 18
19 20 21 22 23 24 25
26 27 28 29 30    


   

הוסף מסר

פעם ניסיתי גם ללמוד, מה נשאר? את התואר השני לא סיימתי, צריכה רק להגיש עבודה מסכנה  גם את תעודת ההוראה לא סיימתי, לא עשיתי עבודה מעשית  
רשימת פוסטים בקטגוריה