 
|
|
בר קבועים הוסף לקבועים |
« הדוסים של ישרא » ± « קיבוץ איסט קריג! » ± |
|||
| אז מי אני? בת 49 ,עירונית במקור וחברת קיבוץ (שעדיין, עד סוף נובמבר) שיתופי כבר חמש ומשהו שנים (אם סופרים מהרגע שהפכתי מועמדת), דתיה שנשואה לאתאיסט, תולעת ספרים, עובדת הייטק במקור, עובדת בבתי הילדים של הקיבוץ באמצע וכיום עובדת במכולת, בחדר אוכל וכן בספריה.
הבלוג הזה היה הרבה דברים, עכשיו הוא סיפורו של תהליך ההפרטה שהקיבוץ שלי אמור היה לעבור החל מאוגוסט, וכרגע מתכוונים להתחיל אותו בדצמבר, נראה מה יהיה, בקיבוץ ובבלוג כאחד.
|
||||||
|
רגעים בהם מעצבן שיש חתולים כשפתאום האוכל נגמר וצריך לרוץ באמצע הלילה לקנות עוד. כשאתה ישן לבד במיטה, אבל במקום לישון באלכסון אתה נאלץ לישון על הצד, מכווץ בדיוק לצורה המועדפת על שני החתולים שלך (הם מתים על אזורי פינות כמו ברכיים מכופפות). כשאמא שלך מוצאת במה עוד להאשים אותם (בטח, רק בגללם יש לי כולסטרול מטורף, נדודי שינה ועייפות). כשמבשלים ואסור לעזוב את המטבח, כי הם יודעים שלא מתקרבים לאוכל, אבל פונטו אוהב לעשות דברים אסורים. כשרוצים לגלוש ואחד מהם מחליט שהמקום המתאים לו עכשיו הוא מול המסך. כשמנסים להקליד והם חושבים שמשחקים ב"תפוס את האצבעות". כשחוזרים מסופ"ש ארוך לבית מסריח. כשהם משתינים על שמיכת הפוך שסבא וסבתא הביאו עוד מחו"ל. כשהם מביאים לך מתנות כמו גוזלי דרורים. כשהם שורטים לך את הנשמה, או נושכים לך את החיים, או מתעללים בכל דרך אחרת שמשאירה צלקות לעד. כשהם רוצים צומי / לשחק באמצע הלילה. כשהם רוצים להיות בחוץ, ואז בפנים, ואז בחוץ, ובפנים, ובחוץ, ובעצם הכי טוב על אדן החלון.. כשהם חוזרים מטונפים ומתנקים על המיטה שלך. כשצריך לתת להם תרופה, או לקחת אותם לחיסון. אוי, כמה שאני מתה עליהם... נכתבו 6 תגובות 0 קישורים לכאן לינק לכאן 
אושפיזין אתמול היו אצלנו בת דודתי וזוג חברים, לארוחה, כאושפזין טובים הם הביאו איתם מצלמה דיגיטלית וצילמו את הסוכה את פונטו וגם את קליאו נכתבו 4 תגובות 1 קישורים לכאן לינק לכאן |
הדף הקודם הדף הבא דפים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 |
|
הוסף מסר |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פעם ניסיתי גם ללמוד, מה נשאר? את התואר השני לא סיימתי, צריכה רק להגיש עבודה מסכנה
גם את תעודת ההוראה לא סיימתי, לא עשיתי עבודה מעשית
רשימת פוסטים בקטגוריה