פוסט אירוח: שכנים חתוליים
נכתב ב23/11/2003 16:18

בחודש הראשון של פונטו וקליאו בביתי עוד הייתי מאוד היסטרית, אז כשהייתי מחוץ לבית, או ישנה, הם היו סגורים בחדר שלהם, היה להם שם הכל - מדפים לגובה, מיטה, כורסא, משחקים, אוכל, מים, ארגז חרא וחלון עם סורגים.

בסלון הדירה היה כרכוב עליו היה אפשר לשבת, הכרכוב נמשך בקו ישר אל הבית הסמוך והצמוד.

באחד הערבים כששבתי הביתה גיליתי חתול שנראה בחשיכה כמו פונטו יושב על כרכוב הסלון, אבל הרי פונטו אמור להיות סגור בחדר החתולים (!), אחרי רגע פונטו וקליאו נעמדו על החלון שלהם וייללו לעברי, מה שרק הגביר את אי ההבנה מיהו החתול המיסתורי.

לאחר כשבוע התעלומה התבררה, לשכנים בבניין הצמוד היה חתול שהיה אוהב ללכת על הכרכוב מביתם לביתי, כנראה שלדייר שקדם לי זה לא היה אכפת, גם לי למעשה לא היה אכפת, ופונטו מאוד שמח להתיידד עם חתול חדש, אבל קליאו מאז ומתמיד היתה טריטוריאלית (הייתם צריכים לראות איך היא רשפה על חתולונצ'יק פיצפונצ'יק שניסינו להכניס בליל גשם אחד), והיא והחתול השכן היו עושים מלחמת רשיפות בסלון.

פונטו מתיידד.

<><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

אני לא זוכרת אם לפני או אחרי, אז נגיד שבמקביל, היתה גם מצדה.

יום אחד ברחוב התחככה בי חתולה יפיפיה, ללא קולר, אבל עם אוזן המסמנת שהיא מעוקרת, היא התנהגה כחתולה ביתית לכל דבר, אבל הסתובבה ברחוב שהיה די סואן (יחסית לעיר), ונראתה מורעבת לתשומת לב.

הכנסנו אותה מספר פעמים הביתה, נתנו לה אוכל מעבר לדלת, ומים, אבל השנאה בינה ובין קליאו היתה בלתי נסבלת, ואנחנו לא ידענו אם יש לה או אין לה בעלים.

באיזה שלב החלטנו לשים לה קולר ישן של קליאו ועליו רשמתי "אם יש לחתולה בעלים אנא התקשר ל....", אחרי שבועיים איש לא התקשר, והחלטתי לחפש לה בית.

פרסמתי, חיפשתי, עשיתי הכל, ולבסוף נסעתי איתה שעה וחצי לדירה של בת דודתי, הן היו שלוש שותפות ושלושתן רצו חתולה.

הן מאוד אהבו את מצדה, אבל פחות את ההתעניינות שלה במטבח, מהר מאוד הן נתנו לה להסתובב חופשיה בעיר הגדולה, היא ידעה שאצלן זה הבית, אבל היתה בחוץ חצי מהיום, אחרי חודש הן ביקשו שאקח אותה בחזרה.

מכיוון שלא היה לי לב להחזיר אותה לעיר שלי, החזרתי אותה לפה, לקיבוץ, ידעתי שהיא מסתגלת יפה לשינויים, ושרוב הסיכויים שהיא תלמד להימנע מהכלבים כמו שהיא למדה להימנע ממכוניות.

במשך כמה ימים גזר האכיל אותה מחוץ לביתו, ואז היה סופ"ש והיינו אצל הוריי וכשחזרנו היא נעלמה, אין לי מושג אם היא מצאה בית, או הגיעה לגן העדן של החתולים, אני רק יודעת שאחרי זה אני לא הולכת להתערב בחייו של שום חתול שאין לי יכולת להכניס לביתי-שלי.

מצדה מתפנקת (וכן, יש לה בעיה בעין אחת).

מצדה מתנקה.

על הכורסא שלי.

אני סנובית? 

פונטו גם רוצה צ'ומי.

<><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

אחרונה חביבה היא דיינה, החתולה הקיבוצית הגאה, בדירה הקודמת שלנו היא היתה שכנה לשורה, עכשיו היא באותו המרחק, שורה לפנינו, היא היתה שולטת בשכונה כולה ביד רמה, ואפילו הכלבים פחדו ממנה, עד שפונטו וקליאו התחילו לצאת החוצה, פונטו כרגיל ניסה להתיידד (החתול הזה מנסה להתיידד גם עם כלבים), אבל קליאו הפכה אותה מהר מאוד לאוייבת, ועד היום שתיהן לא מסוגלות לראות האחת את השניה אפילו מרחוק.

דיינה מעבר לרשת החלון.

פונטו וקליאו
נכתב ב14/11/2003 14:17

(למי שלא יודע - פונטו הוא הלבן, קליאו השחורה-לבנה).

אחת הפעמים הראשונות בהם הם הורשו להיות על המיטה.

כזוג הם משהו שונה וחדש מכל אחד מהם בנפרד.

משחקים, היו ימים.

לא היה ביניהם שום קשר מיוחד בצער בעלי חיים, אנחנו אספנו אותם משתי קצוות החדר הנוראי שהיה שם, ובדרך הביתה הם רבו בארגז אז הפרדנו ביניהם.

פונטו וקליאו, כשעתיים אחרי הגיעם לביתנו.

בהתחלה הם לא התייחסו האחד לשני, אחרי כמה ימים הם התחילו לריב, ולא ידענו אם זה מתוך משחק או מתוך ריב.

בימי המשחק הראשונים, כשלא ידענו אם זה ריב או משחק.

אחרי חודש בערך ראיתי אחד מהם מלקק את השני (אני כבר לא זוכרת מי את מי).

קליאו מנקה את פונטו, אם זה לא היה מתועד אי אפשר היה להאמין שפעם היא היתה נחמדה אליו.

מאז ראינו שהם ממש אחוקים, ישנים מכורבלים יחדיו, מנקים אחד את השני, מלמדים אחד את השני תעלולים, משחקים יחד, ורבים בתור משחק.

התכרבלות יחד.

כמו בכל בית עם יותר מחתול אחד היו אצלנו מעמדות, פונטו היה השולט (באוכל ובכלל) אבל אם היא נדחקה לפינה קליאו הראתה שהיא בעצם ה"גבר" בבית, אם הוא היה מציק יותר מידי (והוא אהב להציק) הוא היה חוטף ומתקפל.

פונטו מציק לקליאו, מעשה יומיומי בזמנו.

גם מעבר הדירה לא הפריע לחברות שלהם.

פונטו מתחת לשמיכה, קליאו מנסה לצוד אותו, קצת לפני תחילת הבעיות.

עוד אחת מאותו היום.

לפני כשנה וחצי לפונטו היו בעיות בעור, אחרי ניסיונות טיפול ממושכים החלטנו לגלח את שניהם כדי לראות איפה באמת יש בעיות, ושיהיה יותר קל למרוח את המשחה, היה אוגוסט, זמן טוב לתגלחת.

כשמגלחים חתולים מרדימים אותם, אחרת הם לא נותנים לזרים לגעת בהם, ובסוף הגילוח נותנים להם זריקה מעירה, רק שהחומר המעיר נגמר אחרי שקליאו קיבלה אותו, כך שפונטו הגיע ישן כולו הביתה, כשקליאו היתה חצי מטושטשת, ניצלנו את ההזדמנות ורחצנו את שניהם, ונסענו לשבת להוריי (זה היה יום שישי בצהריים).

זמן קצר אח"כ שמנו לב שקליאו כבר לא מוכנה לקבל את העובדה שפונטו שולט, היא החזירה לו על הצקות, היא הציקה לו בעצמה, והמצב הלך והדרדר, זו היתה תקופה מאוד מבאסת (אני אומרת תקופה אבל מדובר על כשנה שלמה), הם כל הזמן רשפו אחד על השני, כאילו השעות בהן הוא ישן והיא היתה ערה גרמו לה להרגיש מלכת הבית, או כאילו היא לא הסכימה לזהות בו את החבר החתול שלה אחרי התגלחת, או אולי בגלל המחלה שלו היא החליטה למרוד (אלו הפירושים שמצאנו, אבל לכו דעו...).

ניסינו הכל, הפרדה של אוכל, לכעוס עליה, לתת להם לצאת החוצה מהדירה (בחוץ הם יותר ידידותיים האחד לשני), לא להסכים שרק אחד ישן איתנו במיטה, ה-כ-ל.

אוכלים, בתקופה הפחות טובה.

הדברים לא השתפרו, עד שקיבלנו באינטרנט (פורום חתולים בנענע) הצעות דווקא לפנק אותם כשהם יחד, ולא להראות כעס על השלכטות שהיא מדביקה לו כל פעם שהוא מעז להתקרב בערך לאזור שלה.

רגע נדיר על החלון, תקופת הריבים.

היום הדברים עדיין לא טובים, אבל הם מאוד מאוד מאוד השתפרו, יש עדיין רשיפות, אבל רק כשפונטו מפתיע את קליאו ומתקרב כשדעתה מוסחת, פה ושם פונטו מלקק ומנקה את קליאו, פה ושם הם ישנים קרוב אחד לשני, אנחנו מקווים שההשתפרות תמשיך והם יחזרו להיות אחים כמקודם.