עיניים צופיות
נכתב ב20/10/2003 18:47

כשפתחתי את הבלוג, התלבטתי אם לספר את זה לבעל, לא לספר היה נראה לי לא לעניין, אבל גם לא היה לי חשק לחלוק איתו את הפינה החדשה שלי, בסופו של דבר זה אומר שאני צריכה לקחת בחשבון שהוא קורא חלק מהבלוג וזה גורם לי לחשוב מה אני הולכת לכתוב, דבר שלא התכוונתי לעשות.

בדיעבד, הסתבר שהייתי טפשה לחשוב שפתחתי פה דף חלק ונקי, אנשים שמכירים את הבעל מרחבי הרשת זיהו אותי (לא כ"כ קשה, בטח אין בעולם יותר מידי קיבוצניקים חילוניים עם אישה דתית), ואנשים אחרים שמעו מהם כל מיני פרטים עליי, וגם אני במהלך שיטוטי זיהיתי פה ושם בלוגים של אנשים שאני מכירה, ברמה זו או אחרת (רק על אחד מהם ידעתי מראש).

מצד אחד, זה הופך את הצ'כונה למקום יותר קטן ואינטימי, ומהצד השני, אני לא אוהבת שהשם הפרטי שלי מסתובב בין כל מיני אנשים (במיוחד כאלו שאין לי מושג מה השם הפרטי שלהם), מצד שלישי זה גורם לי לחשוב לפעמים על כל מיני דברים שאני עומדת לכתוב, ומצד רביעי, האינטרנט, והארץ בכלל, קטנים מכדי שנוכל לכתוב ה-כ-ל ללא חשבון בכלל.

מבחינתי, החלק הכי כיפי באינטרנט זו האנונימיות, היכולת לבנות את עצמך מחדש בכל מקום, לצבור את החברים האלה שלא בזכות החברים הקודמים שצברת (ולא סתם לא חלקתי עם איש מהם את הלינק לכאן, שימצאו בעצמם כמו אביבה, או שלא, לא ממש משנה לי), היכולת לדבר בפתיחות היא עצומה בגלל שאיש אח"כ לא ישאל אותי בטלפון למה בדיוק התכוונתי.

ועם כל זאת, אני לא אנונימית לגמרי, אני לא יכולה לדפוק פה פוסט עצבני על הבעל, גם בגללו, וגם בגלל אלו שמכירים אותו (אלו שאני יודעת עליהם, וגם אלו שלא), ואני תמיד תמיד חוששת שההורים שלי איכשהו יגיעו לכאן, אני הרי לא חוסכת מהם את שבט לשוני.

והדבר שהכי הכי מפחיד אותי זה שמישהו מהקיבוץ יגיע לבלוג, אני מפרטת פה כמה וכמה מהצדדים הלא נעימים של החיים כאן, ולא נראה לי שחיי יהפכו קלים יותר לו אנשים יידעו מה אני באמת חושבת עליהם...

וכך, עם חששות ועכבות אני אמשיך את דרכי, כי אין לי דרך אחרת.

(ולכל התוהים, לא, אני לא הולכת להגיד לאלו שזיהיתי שזו אני, שיזהו אותי הם כמו שאני זיהיתי אותם, ממילא אני לא עושה שום דבר עם ידע מוקדם שלי עליהם בתגובות או לחילופין עם ידע מהבלוג בחיים האמיתיים).

נקודת ציון
נכתב ב16/10/2003 17:56

את הבלוג הזה פתחתי ב20/8/03, היום ה16/10/03,

קצת פחות מחודשיים, זה הזמן שלקח לי להגיע לאלף זוגות עיניים שראו אותי.

כן, יש אחרים שמגיעים למספר הזה בחודש, אבל אני לא אחרים, אני עצמי,

וזה מוזר,

אני לא כותבת בשביל המונה

גם לא בשביל התגובות

אבל בכ"ז כיף לראות שאנשים מתעניינים

זה מחמיא

ומפנק

ומחזק את הביטחון

ועושה חשק להתמיד ולכתוב.

*************************************************************************

תוספת:

והנה גם עיצוב חדש, סתוי, תהנו!