אחת התגובות בפוסט למטה אמרה כך:
"יום עצמאות שמח רדרל -
דווקא אהבתי את הפוסט האחרון.
שני דברים אהבתי.
1. כתבת "וכל מיני דברים שיום אחד יועילו כשתהיי אמא." ניכר מאוד שאת כבר רוצה להיות שם.
2. כתבת על תרגום חדש ל "מערות הפלדה". את ודאי מכירה את הראשון. ספרי לנו יותר על ספרים ותרגומים ובכלל את הגיגייך על ספרים שאת קראת, רוצה לקרוא. מה את אוהבת ומה פחות. ספרים זה הכי בעולם..."
(תגובתו של ד"ר סוס)
ואני תוהה אם אני הכותבת היחידה שתגובות מהסוג הזה מעלות לה את הסעיף.
ולמה הן מעלות לי את הסעיף?
כי אני לא מקבלת את שכרי מד"ר סוס, וכי הוא בעצמו לא שופך את הגיגיו בפנינו (ואולי הוא שופך ורק לא מצרף את הכתובת לתגובותיו?) וכי הבקשות שלו לא באות בנימוס ולא מרגישות כמו משהו הבא מתוך התעניינות.
בשורה התחתונה התגובות האלה (וזו לא הפעם הראשונה שהד"ר משאיר לי תגובות מסוג שכזה) מרגישות לי כמו "הי! אני נכנס לפה למצוא משהו מסויים ומכאן שאת חייבת לספק אותו, אם לא תספקי את רצונותיי מעצמך אני אדרוש אותם ממך, שוב ושוב ושוב, גם אם תבהירי לי שזה לא מקובל עלייך, בסופו של דבר את רק הספקית שלי, לא יותר".