חינוך קיבוצי מתקדם
נכתב ב29/10/2003 18:15

סוס אתגרה אותי, והנה התוצאה:

בבוקר הילדים באים, הם צריכים למצוא לעצמם משחק להתעניין בו (אפשרי: משחקי קלפים למינם, משחקי מחשב לימודיים, פאזלים, הרכבות שונות, ועוד ועוד).

אסור לרוץ בגן, ולכל משחק יש מקום משלו - רצפה או שולחן, חייבים לשבת על הטוסיק אם יושבים ליד שולחן.

אח"כ יש מפגש (כלומר ריכוז), כמובן שבשלב הזה צריך לשבת יפה, להקשיב, לענות, לא להתפרץ.

אח"כ יש אוכל: חייבים לבחור גבינה או קוטג' ואיזה ירק, אפשר לאכול עם זה טונה וגבינה צהובה, יש יוצאי דופן שמוותרים להם על גבינה אבל רק אם ברור שהילד לא יאכל אותה בכל מקרה, אחרי זה מקבלים לחם עם משהו מתוק שצריך ללמוד למרוח לבד, לפחות חצי פרוסה.

אח"כ יוצאים לחצר, כולם בבניות שלהם, או שכולם במגרש המשחקים, לא משנה מה, אבל כולם ביחד, אי אפשר להיות בתוך הגן כשהילדים בחוץ (יש לזה גם סיבות טכניות של ניקיונות, הכנת דברים ועוד).

בשלב הבא יש סדנא, ואנחנו דואגות שכל ילד יעשה הכל, לאו דווקא כל יום, אבל שלא יקרה מצב שילד אחד לא צייר בגואש שבוע שלם, למשל.

אח"כ משחק חופשי בפינות, ובסופו סידור הפינות.

אח"כ יש ארוחת צהריים, וחייבים לאכול את המנה העיקרית (נניח עוף) ואת התופסת הראשית (נניח אורז), חוצמזה יש עוד ירקות מבושלים וסלטים ותוספות שעליהן כל אחת כן או לא מקפידה כרצונה (לכל מטפלת יש שולחן משלה בשעת האוכל).

אחרי האוכל שוב יש מפגש.

ואח"כ הולכים לישון, גם ילדים שלא נרדמים חייבים להיות בשקט במיטות במשך שעה שלמה, בהתחלה יש קלטת שתעניין אותם, כשהיא נגמרת אין כלום.

אח"כ נועלים נעליים, באים להסתרק (הבנות), אוכלים ארוחת ארבע (צ'ופר כלשהו שאיננו חובה), שומעים סיפור או רואים טלויזיה, מי שלא רוצה יכול לשחק במשחקים השונים שבגן, או לצייר וכדומה, אסור לצאת החוצה או להשתולל סתם.

לפעמים יש טיול, שיעור מוזיקה או תנועה, ספריה וכן הלאה, אבל החוקים בכללי לא משתנים.

מה עוד?

אסור לצעוק, אסור לעצבן ילדים אחרים, אסור להיות איטיים או רחפניים, חייבים לשתות מדי פעם, מותר לדבר בשעת האוכל (כשהפה לא מלא), אסור להתיז מים או להעיף חול, אסור ואסור ואסור ואסור.

נראה לי שאחת הסיבות שרע לי שם זה הצורך לכפות על ילדים דברים שאני לא תמיד מאמינה בהם (כמו החובה לאכול כל מיני דברים שאני לא הייתי נוגעת בהם לא כילדה ולא כבוגרת).

סוף חודש
נכתב ב29/10/2003 07:50

ובמכולת הקיבוצית (שחלילה לא קוראים לה מכולת) אין כמעט כלום על המדפים,

היופלה כמעט אזל, וגם במדף הממרחים נותרו רק הלא אהובים, אין הרבה לחמניות, או מוצרי חלב,

רק הירקות והפירות ממשיכים להגיע כרגיל (שזה אומר שאין מגוון גדול ומה שיש לא תמיד מספיק בכמות ולא תמיד ראוי במראה, אבל זה המצב בכל ימות החודש).

שיטת המצור הזו מכילה בחובה גם את הצד השני - איך שמתחיל החודש כולם מתנפלים על המדפים כאחוזי אמוק וקונים חצי חנות, זה יפה למכירות כי אנשים קונים גם דברים שלא חסרים כרגע "כי במהלך החודש ייגמר", זה עונה על הצורך הבסיסי של אנשים באגירה "כי אולי יהיו ארוחות זוועתיות בחדר האוכל", וזה מקל על חיי המוכרים ועל החישוב התקציבי של החנות.

אבל איך שלא מסתכלים על זה מדובר בשיטה שהיא לא רק מגעילה, היא גם משאירה אותך מורעב שבוע אחד בחודש, בעיקר אם אתה לא אוכל את ארוחות הצהריים של חדר האוכל, במיוחד אם חושבים על העובדה שהמטבחים די קטנים ואין מהם מקום לאגירה המונית.

קיבוץ לקראת מלחמה, יענו.