אני הולכת היום לחתונה של אחד החברים הכי טובים שלי. אנחנו מכירים כבר.. מה? לפחות 10-12 שנה. אולי יותר.
הוא חבר אמת. הוא יודע עליי הכל ואני יודעת המון עליו.
היו תקופות שהיינו מדברים כל יום שעות על גבי שעות, ותקופות בהן החיים רחיקו אותנו מתקשורת תכופה ויומיומית.
אבל עדיין הוא אחד החברים הכי טובים שלי.
אני הולכת היום לחתונה שבא לא אכיר אף אחד מלבד החתן.
וגם אותו מעולם לא פגשתי.
זה סיפור מצחיק על חברות אמת שנוצרה כאן, על גביי האתר הנידח הזה. שפעם היה מרכז העולם. שלי וכנראה גם שלו.
אני מסתכנת בלאחר לחתונה שלו. אבל הרגשתי חייבת לכתוב כאן לכבוד המאורע.
יהיה מצחיק לנסות לאתר אותו מבין כל המוזמנים. אפילו תמונה שלו מעולם לא ראיתי.
אני הולכת היום לחתונה של בחור שהתאהב בבחורה,
ואהבתו היא כל כך תמימה וטהורה.
היו הרבה קשיים, ויהיו עוד המון.
אבל יש גם אהבה.
הוא נותן לי תקווה.
ואני באמת באמת לא הייתי מאושרת כל כך בשמחתו של אחר כמו שאני שמחה כאן.
