פופולריות.

אלו ימים שבהם לא ברור עד כמה צריך להשביע את הרעב לפופולריות.

האם הפופולריות נמדדת בכמות המיילים שנכנסים לתיבה הדחוסה שלי מדי רגע?

או האם יש לחוש רצוי ואהוב בהתאם לכמות ההודעות והטלפונים שמעלים חיוך שטוף שיניים על פניי?

(האם הביטוי חיוך שטוף שיניים מתקבל כאסוציאציה חיובית?)

אני חושבת שפופולריות בהחלט מוצאת הגדרה כשקמים בבוקר ומחליטים שהעולם שייך לנו,

כשמרגישים שכל מה שרוצים שיקרה,קורה במשפט פשוט,בחיוך קטן ומבט תמים.

כשהמראה מחייכת אלינו חזרה בבוקר,אפילו אם רק מצחצחים שיניים מולה,

אפילו אם השעה 5 לפנות בוקר.

 

כאילו שהצלחתי לקום בשעה כזו לאחרונה.

 

אז אם נשים בצד את העובדה שנרגענו בעסקי המסיבות,הפכתי לבטטת שינה עמוקה שלא נראתה

עוד מחוות גידול סודיות במדבריות סדום ועמורה,

נבין שעצם רגש האופטימיות משתלט לו יופי על ההרגשה הכללית.

זה מתבטא בעיקר בעובדה שאני לא מצליחה לכתוב בלי לטעות באיות,ואני מחייכת לאנשים כאילו מחר מתים,

אפילו שהאלכוהול לא חזק מספיק,האוכל אף פעם לא משביע והבושם לא מספיק סנסציוני.

מזל שאני רק בן אדם בשר ודם,ושמתחת לכל הבגדים,הזהב,והסומק המשזף,אני נראית טוב בנטורל

אה-לה פאשיין חווה בבראשית.

 

אז מה אם ביזבזתי את כל הכסף שלי החודש,

אז מה אם הייתי רק סופ"ש קצרצר באילת,

אז מה אם נכשלתי בטסט ראשון,

אז מה אם הבוחנת שהכשילה אותי היא בטח סתם לסבית מיוסרת וחסרת חיי מין,

אז מה אם אני לא יודעת מה אני רוצה קודם - לאהוב או להיאהב,

אז מה אם אין לי סבלנות לחכות,

אז מה אם אני מפחדת לברוח.

 

השמש הייתה חמה בסופ"ש האחרון,היא ליטפה אותי בעדינות

ואת הנשיקה החמימה והשזופה שהשאירה על בטני ועל קצות רגליי - אי אפשר להחליף בשום הרגשה בעולם.

והחופש הזה,להחליט ולעשות ככל העולה על הדעת,

הידיעה שאני רק צריכה לומר מה אני רוצה ולגרום לו להתרחש.

 

להביע משאלות זה לא רק בספרי אלף לילה ולילה,

כי משאלות מתגשמות די בקלות אם נשים לב למציאות המדהימה והמורכבת שסובבת אותנו,

אז מה אם הדברים שאני אומרת מצדיקים אישפוז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי סגור.

 

אני לא יודעת מה אני רוצה יותר,שהיום יימשך לנצח,או שמחר לעולם לא יגיע,

או שמחר כבר יגיע - או שיעברו 5 שנים.

אני חושבת שאני רוצה כבר את הכל.

לחיות בלימבו בין מימדי שנמשך ונמשך ונמשך,

אני בטוחה שהכל יהיה טוב,כי לימבו היא מילה בעלת אסוציאציה מאוד חיובית אצלי.

 

המוזיקה הייתה טובה בסופ"ש האחרון,

אפילו שכיכבו בה בעיקרון להיטי משה פרץ\אייל גולן\דודו אהרון (שלפני הסופ"ש הזה אפילו לא ידעתי מיהו)

היא גרמה לי להרים ידיים ולשיר בקולי קולות (כי אם את מתחת למים בבריכה,אף אחד לא רואה ולא שומע)

ובעיקר גרמה לי להרגיש טוב.

 

והייתי צריכה את זה,

הייתי צריכה לשבור את שגרת האימפוטנציה שלי,שהתאפיינה באי רצון לעשות דברים שאני מחוייבת לעשות,

ולשכוח איך מתאמצים ולא הופכים אדישים.

איך מהדקים את המשמעת בסניף,איך יוצאים למרדף אחרי הישגים חדשים ומשמרים הצלחות קיימות.

 

תמו'ש שוכחת לפעמים שהיא מותג שצריך תחזוקה צמודה,

זו עבודה קשה להיות אני.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 18/4/2010 23:39
7 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של תמו'ש ב-24/4/2010 19:04

---