גם אני הייתי אופטימי עד שנמאס לי!


	תמונות של חורף אמיתי לא חשבתם שאני לא אתייחס למה שהיה מבחינת מזג האוויר נכון??. הייתי שם! אני והמיוחדת =) אנחנו מפורסמים! ynet צילמו אותנו בחרמון ביום רביעי.. (קישור) אני עדיין חולה מהטיול הקודם לצפון. זה פשוט לא עובר! ביום ראשון התחיל לי חום אבל אז גם ראיתי את התחזית וידעתי שאני אהיה עם המיוחדת בירושלים. זה הכי טוב ללכת עם חום לשלג. ביום שני חשבתי לעצמי בקול רם.. מה יקרה אם במקום ירושלים נלך לצימר בצפון? זרקתי את האפשרות ולהפתעתי היא סידרה לעצמה כמה ימים של חופש מהלימודים והעבודה והסכימה. אני חולה על מזג אוויר. לא סתם יש לי את הקעקוע של החורף. באמת שאני כ"כ מאושר כשיש את הסופות החורפיות האלה אבל הפעם החלטתי שאם כבר, אז אנחנו נלך הכי צפונה והכי גבוה שאפשר. בדקתי באינטרנט מה המקומות הכי גבוהים ולפי זה חיפשתי צימר. מצאתי צימר שנראה נהדר. אחרי שעה התחלתי לחשוב על המחיר המטורף (900 ש"ח ללילה, 2 לילות- 1800!) אז ביטלתי. אח"כ בחרתי צימר התפשרות כזה שנראה בסדר אבל משהו לא הרגיש לי נכון. בדקתי באינטרנט מה אפשר לעשות באיזור ואז נתקלתי ביער האיילים והחלטתי שלראות איילים בשלג זה מדהים אז.. למה שלא ניקח צימר באודם שהוא באותו הגובה ו-גם- קרוב ליער?! באותו הרגע החלקים התחילו להתחבר. הצימר נראה סביר ויש אוכל והמחיר טוב וזה גבוה וקרוב למקומות שמעניינים אותנו. בדיעבד זה הצימר המושלם. ב3 אספתי את המיוחדת מעיר הבירה ועלינו צפונה דרך הבקעה. only in israel! בדרך לשלג, עוצרים במדבר לתדלק ורואים בדואי עושה כסף מתיירים.. הנסיעה עברה סבבה. יש תמונות של גשם שנמחקו כדי לפנות מקום לתמונות ששוות באמת. כשהתחלנו לעלות עם האוטו לרמה התחיל ערפל שהתגבר ככל שהמשכנו. לקראת אודם (המקום של הצימר) הערפל היה כ"כ חזק שניסיתי להצמד לקו הצהוב של השוליים בשביל לראות את הכביש. לפעמים גם איבדתי את הקו הצהוב לחצי שניה וזה היה מלחיץ. לסוע 30 קמ"ש בתוך בועת ערפל זו חוויה שלא נשכח. כשהגענו לצימר הוא היה פשוט יפייפה! הכל מלא בערפל והיה ממש קר אבל נכנסים לבית והכל מלא בעץ וחם והריח.. הרגשנו בחו"ל. לא הפסקנו להתפעל. פשוט הצלחה. יש עלייה לחדר ואז כשמגיעים אליו.. הריח, האח, העץ.. אני לא חושב שאי פעם אפסיק להתלהב כמה שדברים מצליחים עבורינו. יצאנו לחקור את האיזור. לא ממש ראינו איפה אנחנו אבל היו עצים והמון ערפל. המיוחדת שלי בתמונה אומנותית משהו. (בלי עריכה, כמובן) היה קר. מאד קר אבל ירד גשם. לפי התחזית יתחיל לרדת שלג בהרים שגבוהים מ900 מטר וכמובן שבחרתי באודם שגובהה 1060 =) להיות בטוח.. חלק מהפינוק כלל מרק חם. מרק שהיא מכינה לבד, מלא בכל טוב (זה האפונה, למחרת בחרנו בירקות) ולחמים שהיא אופה והכל מגיע חם.. ראינו סרט, קצת חדשות וקצת ג'קוזי ונפלתי מת מכל הנסיעות. בלילה התעוררתי כמה וכמה פעמים. כמו ילד קטן! רץ למרפסת (ציינתי מרפסת פרטית רק שלנו?), מסתכל על מד המעלות שהבאנו ורואה שחם מידי לשלג וחוזר לישון. בבוקר קמתי די מאוכזב. אם באודם לא ירד שלג אז באף מקום לא ירד, אולי בחרמון. הערפל נעלם וצילמתי כמה תמונות מהמרפסת. המקום פשוט מדהים ביופי שלו. לא מרגישים את ישראל בכלל. כל היופי היה מהול באכזבה כי לפי התחזית רוב הגשם הולך לרדת דרומה אז גם אם יתקרר לא יהיה שלג. בנתיים היה חם מידי לשלג.. חצי שעה אחרי התמונה הזאת התחיל להיות ערפל שוב. לקחתי את המצלמה והתחלתי לצלם. אחרי כמה דקות אני מסתכל שוב.. רגע, זה -זה-? אכן! הצלחתי!!!!!!!! המשימה בוצעה בהצלחה. התחיל לרדת שלג הוא אפילו נערם קצת =) הקפצתי את המיוחדת מהמיטה בצעקות של שלג שלג!!! היא בחלוק ואני לא שוכח את החג (טוב נו, היא לא שכחה זה הכובע שלה). אחרי חצי שעה של שלג הכל נפסק ולא נשאר יותר מידי. כמובן שהייתי קצת מאוכזב כי ככל שהיום עובר הסיכוי לשלג יורד לפי התחזית. היא ניחמה ואמרה שאם לא הייתי ער היינו מפספסים את הכל. שהצלחתי להשיג את מה שרציתי ועדיין הכל יפה כאן. היא צודקת והיא מאזנת. היא פשוט מאזנת אותי =) הלכנו לאכול את ארוחת הבוקר המאוחרת שלנו והיא הייתה.. מושקעת. חדר האוכל נמצא מעל. היינו לבד. נופשים ומתפנקים. לחמים, ריבות וגבינות שהיא הכינה.. פשטידה וחביתה וכ"כ לא אוכל שוב עד המרק של הערב.. התחלנו לדבר מה נעשה בהמשך היום. הייתי בטוח ששלג כבר לא יהיה יותר. אפשר ללכת לאיילים אבל זה היה מלא בבוץ.. בחדר ראינו שכבר התחיל להתקרר.. היא הציעה שנסע לטייל באיזור.. רמת הגולן =) צריך לעצור ולתת לחיות לחצות את הכביש.. ביציאה מאודם אנחנו רואים את החרמון מרחוק. אוקיי, ברור שנסע לשם!! למרות שאני לא יודע כמה שלג ואם פתוח.. עולים לחרמון.. ומתחילים לראות קצת יותר שלג.. הקופות היו פתוחות לגמרי. לא צריך לשלם כי אין שם אנשים בכלל.. רק אנחנו. כשהגענו למעלה פתאום.. כ"כ הרבה ש-ל-ג!!!! היו כמה משוגעים.. כמה צלמים אבל בעיקרון אולי 30 אנשים בכל האתר. השלג היה כ"כ טרי וחלק.. תהנו מהתמונות =) השלג היה די עמוק ובמקומות מסויימים כשדורכים הוא כיסה את הנעל.. ואז התחיל להיות מעונן.. ויותר מעונן המיוחדת רחוקה ממני. בורחת כי קר לה וכי התחילה סופת שלגים. אי אפשר ממש לצלם בשלג כי אני מפחד שזה ירטיב את המצלמה. ד"א להתנשק זה נפלא. =) חזרתי אליה לאוטו. גם האוטו וגם היא בודדים בתוך הלבן הזה.. :( יצאנו לעוד גיחה במטרה לבנות בובת שלג. הממ.. חצי שעה של מאמץ משותף בקור כלבים הוליד את התוצאה הזאת. לא רע בשביל פעם ראשונה.. המשכתי להסתובב עוד קצת ולצלם. הכל ריק.. שלג נופל ופשוט קר שהאף עומד לנשור אבל רציתי להרגיש. הגשמתי חלום כפול. הייתי שם והייתי שם עם האהבה שלי. חזרנו לצימר להתייבש קצת. אני זוכר שאמרתי לעצמי שזה מוזר שירד שלג בחרמון כי אמרו שכל הגשם ילך דרומה אבל, מה אכפת לי שהם טעו. כרגיל בתזמון מושלם כי זה לא יכול להיות מוצלח יותר, איך שאנחנו יוצאים מהאוטו מתחיל לרדת שלג באודם. ג'קוזי על עדן החלון כשבחוץ יורד שלג.. האח גם הוא מחמם.. מיטה עם קצת טלוויזיה וכמובן המרק החם. בחלומות הכי ורודים שלי אולי איחלתי את זה לעצמי. למרבה ההפתעה השלג המשיך לרדת! גם בלילה.. שלג כבד. כשהוא נפסק יצאתי החוצה לצלם קצת. כאן היינו. פרסומת ממש לא סמויה! הקטע שהכי הדהים אותי בשלג זה לעמוד שם. לטעמי הכי יפים הם הפתיתים הענקיים האלה. ממש גדולים וכשאין רוח הם נופלים לאט. ממש לאט.. אפשר להסתכל על פתית ולעקוב אחריו בעין מלמעלה עד שהוא נופל לך בתוך היד. כשיש רוח אהבתי להסתכל על השלג יורד עלי. "מתנגש" לי במעיל ומתחלק למטה. לא מרטיב ולא משאיר סימן. חשבתי על הגשם ומה שקורה כשהוא יורד עליך. כאן הוא פשוט נופל או שאתה מנער אותו. בבוקר כמובן שקמתי לפני השעון. נתתי נשיקה לאהובתי והלכתי להסתובב עוד קצת בשלג שנערם. יותר מזה - אין! אודם נמצאת בתוך יער אודם (דהה!). השלג נתפס על העצים. מהר שלפני שילדים והתיירים יבואו להרוס לי.. בבוקר אכלנו שוב ארוחה ענקית שכזאת (הגיוון.. אלוהים, הכל היה כ"כ טעים) וזה הנוף מהחלון.. אמרנו שלום ליוכי מהצימר. כמובן שהשארתי אצלה את התמונות. היא לא הפסיקה להחמיא לי על החברה. על זה שהיא צוחקת כל הזמן ואיך שאנחנו מאושרים ועל כמה שאני משוגע. (ד"א, ללכת יחף על שלג - כואב!) היא התחילה לדבר איתי על הצימר ועל בעלה שעשה את הכל במו ידיו ועל כמה שהם משלימים אחד את השני ולא תמיד דומים ואני מקשיב לה וחושב על האהבה שלי. גם אני יכול להגיד את אותם הדברים עליה. נפרדנו בחיבוק גדול כולנו שזה די הזוי אבל חם כמו היחס החם שקיבלנו לאורך כל הדרך ממנה. יצאנו ליער האיילים. הוא היה סגור אבל יוכי סידרה לנו להכנס לשם. כרגיל, הכל מושלם. אני והיא נמצאים בכל המקומות הקסומים לבד. בלי שאף אחד יפריע לנו.. לא שהם יפריעו. ראינו את הסוסה עם העיניים הכחולות (למיוחדת יש הרבה יותר יפות!) ואת האיילים.. וכמובן את היער. המשכנו להסתובב ברמת הגולן. מידי פעם ירדו כמה פתיתים ופשוט נהננו מהמקום הקסום הזה.. נסענו להר בנטל שמעל למרום גולן. רוח כ"כ קרה!! בפסגה שתינו שוקו חם ויצאנו לעשות תצפית על הגולן, החרמון ואפילו סוריה. ד"א, שם איבדתי כרטיס זכרון ובמשך 20 דקות בקור מקפיא בגלל הרוח חיפשנו עד שנמצאה האבדה על השלג והתמונות נשארו אצלנו. כמעט בכיתי.. אכלתי מנת ילדים במסעדת הבוקרים של מרום גולן כי אני עדיין לא מסוגל לאכול הרבה בשר. אני עדיין צמחוני, אני פשוט לא יודע איך זה מסתדר עם העובדה שאני אוכל פה ושם המבורגר. התחיל לי שיעול די מגעיל אבל חוץ מזה הכל טוב. הגשמתי חלום.שמור בטל

נכתב על ידי Oxygen ב 29/12/2006 12:48
21 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה'