גם אני הייתי אופטימי עד שנמאס לי!


	מזל גדול זה היה צריך להיות פוסט אחר. האמת, ברגע שהתחלתי להסתכל על התמונות לא היה לי חשק כבר לעשות את הפוסט אז אני לא אספר הרבה. הייתה תאונת דרכים אבל יצאנו בסדר. חבולים קצת.. גם אין לי כוח לפלצנות על התמונות. אני פשוט אזרוק אותם ואתם תחשבו מה התמונות היותר קשות אומרות. כבר מההתחלה הייתה לא הרגשה רעה. זה התחיל ברעיון טוב לסוע לשלג. אפילו ביקשתי יום חופש אבל כל מיני קטעים קצת מגעילים. בסוף זה הסתדר ויצאנו שמחים כי התגעגענו. כ"כ קשה לי לכתוב את זה.. בקיצור, יצאנו ממש מוקדם האדרנלין פעם בכל הגוף כי נוסעים שוב לשלג ולצימר המקסים שלנו. ליד ראש פינה רציתי להכנס לתחנת דלק. נסעתי מהר מידי ולקחתי את הפניה חד מידי וגם בטח הצמיגים לא היו משהו והיה רטוב. האוטו החליט והמשכתי לסוע ישר לתוך עמוד תאורה. אני זוכר את היפה שלי צועקת וזהו. אני לא זוכר את הפגיעה. אני זוכר את הסלע שהיה לפני העמוד מתקרב וזהו. חשבתי בהתחלה שסתם דפקתי את האוטו ואז אני מסתכל עליה ורואה עשן וצועק לה לצאת מהאוטו. היא יוצאת ואני בועט החוצה את הדלת ויוצא גם. רץ אליה.. זה היה נורא. חשבתי שזה לא עד כדי כך רציני כי לא כאב לי. אני לא זוכר גם את הפגיעה אבל היא כן. תוך כמה דקות הגיע האמבולנס. אמרתי לו שאני על כדורים מדללי דם אבל שיעזוב אותי כי לה כואב. הלכתי לאוטו להוציא את הפלאפון והריח היה דוחה. אני זוכר שנורא הפריע לי שהאור דולק וזה מצפצף כי הדלת פתוחה.. ואז ראיתי שכריות האוויר נפתחו. יש לי סימן שיפשוף מהחגורה וקצת סימנים כחולים אבל לא ממש כאב. אני כולי מלא אדרנלין אז אני מוציא את זה בצורה הכי מוזרה שבעולם ומתבדח. ביקשתי מהאמבולנס לסוע עם אורות כי אם כבר אז כבר... התחלתי להתלונן ששכחתי באוטו 2 בננות.. היפה שלי.. קצת בהלם ונתנו לה חמצן. היא שוכבת באמבולנס עם המסיכה ולי בנתיים לוקחים לחץ דם. היא קוראת לי.. ואז אני רואה אותה מזיזה לי את היד. מסתבר שבזמן שהפרמדיקית מדדה לי את הלחץ שמתי לה יד על הירך =) (אם כבר אז כבר?.. לא ברור למה..) ואז מגיעים לבית החולים בצפת ואני משגע קצת את האחיות ושואל אם יורד שלג בצפת והולך מידי פעם אל החלון להסתכל.. אנחנו שוכבים מיטה ליד מיטה. מצלמים אותנו.. לוקחים דם.. אפילו קניתי לה בלון. המון מזל. מנסים להרגיע את ההורים.. יש לה סימנים כחולים וכאבי גב וראש. אני דואג.. אני לא מאמין שפגעתי באהובה שלי. טוב, מספיק. קשה לי לכתוב. בקיצור, אין שברים ועכשיו לוקחים מונית למשטרה. הנהג שואל אם זה אני שנכנסתי לעמוד בתחנת הדלק כי הוא חשב שמישהו נרדם ואמר שיצאנו בזול. בדרך שמע שהחלטנו להמשיך בתוכניות המקוריות שלנו ולסוע לצימר וניסה לשכנע אותנו ללכת לצימר אחר. גם באמבולנס הנהג ניסה לשכנע אותנו ללכת לצימר אחר.. לכל המדינה הזאת יש צימרים! אז הייתי במשטרה והיה מגעיל. צילצלנו לבעלים של הצימר והם רצו לבוא לאסוף אותנו אבל כבר לקחנו אוטובוס לקריית שמונה. הם פגשו אותנו שם והסיעו אותנו לצימר. כמעט חצי שעה של נסיעה. אנשים מקסימים.. תודה רבה לכם. באמת. הכל היה מושלג וירד שלג וככה רציתי את הטיול הזה! כאב.. ממש כאב. כואב לשכב וכואב לשבת. עשינו קצת טיול. אמרתי לה שאני לא אצלם יותר אבל נשברתי כי זה.. שלג. בלילה לא ממש הצלחתי לישון וראיתי שהתחיל לרדת קצת גשם במקום השלג. יצאתי לטייל מוקדם מוקדם בבוקר כשכולם עוד ישנו. ארוחת בוקר מפנקת (אחרי שבערב בעלת הצימר חשבה עלינו והכינה לנו פיצה). אבא שלה הגיע. נסענו אל בעלת הצימר (יוכי) להודות לה. היא הסבירה לנו איך להגיע למגרש שגררו אליו את האוטו. הבעלים הצביע על כל מיני מכוניות ובלי שום רגש זרק שבמכונית הזאת נהרג מישהו ועל האופנוע הזה.. קשה. עבודה נוראית אבל אני מניח שכבר אין לו רגשות. אני אפילו חושד שהם רוקנו את הדלק בשביל להרוויח עוד קצת. הוצאתי מהאוטו את הכל. אפילו את הרדיו דיסק. היה קשה.. האוטו מת. נסענו לירושלים. בדרך עברנו ליד תחנת הדלק וניסיתי לצלם את העמוד תוך כדי הנסיעה. ארץ מוזרה עם מזג האוויר הזה. הדרך הייתה יפה. מידי פעם עצרנו להתרענן. באיזשהו מקום בבקעה ראיתי שלט מצחיק על תנינים =) הגענו וקרסנו לישון. היום חגגנו יום הולדת לאבא שלה. רציתי להכין לו עוגה אבל כמובן שכל התוכניות השתנו. אמא באה לאסוף אותי מירושלים וישבנו ביחד עם המיוחדת. כל הקטע הזה של התאונה.. בית החולים.. המשטרה.. השלג.. הכל נראה תלוש מהמציאות. כואב. הצוואר תפוס קצת.. הצלעות.. אני מפחד שמשהו מזה ישאר. אני הכי מפחד שמשהו מזה ישאר אצלה. אני אוהב אותך בובה יפה שלי. אני לא מאמין שעשיתי משהו שיפגע בה. זאת ההרגשה הכי נוראית שיש. כשנסענו באוטובוס לקריית שמונה מישהו דפק על החלון וכולי קיבלתי צמרמורת. היא אמרה שזה הקול שכריות האוויר עשו. אני לא זכרתי את זה בכלל.. תקשיבו, זה לא שווה את זה. רציתי להגיע מהר.. במקום זה הגעתי לאט אבל יותר מזה, הייתי יכול לא להגיע בכלל. הזוי משהו שבכל זאת המשכנו. זה היה כיף אבל זה מהול ב.. הלם. אני לא מרגיש שאלה החיים שלי. דווקא עכשיו שכל כך טוב לי.. בשניה אחת הכל כמעט הלך. יוכי בעלת הצימר כבר נתנה קבלה עם שם משפחה אחד. היא שאלה אם יש לנו כבר תאריך.. עוד יהיה. שמור בטל

נכתב על ידי Oxygen ב 17/3/2007 22:45
20 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה'