גם אני הייתי אופטימי עד שנמאס לי!


	יום כיפור 2004 נתחיל בזה שהיום יום שישי. ירדתי "רק" 300 גרם. זה מעצבן, אני כבר 3 שבועות תקוע פחות או יותר על אותו המשקל. אני אשם.. אני תמיד אשם. אחרי הארוחה עם החברים ופגישה עם ידידה ועוד ידידה לא פלא.. אני אוכל יותר מידי. אתמול הרגשתי שאני חייב לעשות ספורט אז הלכתי למכון כושר מ9 וחצי בערב עד חצות. יצא לי לדבר עם חבר מארה"ב שלא דיברתי איתו חודשים. הראתי לו את הבלוג בגלל התמונות אז.. זאת תגובתו שם בתיבת המסרים. מגניב :)) הוא אמר שאני מצלם יותר מידי אוכל.. חחח. יום כיפור. פעם כשהייתי ילד הייתי הולך לבית הכנסת ומתפלל ומנסה לעקוב אחרי כולם בספר. זה היה ממש מיוחד. שירים וכולם ביחד כזה. אחרי שאבא שלי נפטר אני לא אלך לזה יותר. הדת הפכה להיות בשבילי דבר כל כך בזוי. כזה זול.. אין כזה דבר דת. אני מסרב להאמין. אלוהים ודת זאת המצאה של בני אדם בשביל שיוכלו להסביר דברים שהם לא מסוגלים להסביר. למה אנחנו חייבים פתרון ותשובה מיידית? למה אי אפשר לחכות עם זה קצת.. כשאנשים לא ידעו להסביר למה יש זריחה ושקיעה הם האמינו שיש כוח עליון שמזיז את גורמי השמיים. היום כשאנחנו יודעים את האמת זה נשמע לנו מוזר.. אבל אם אתה לא יודע אז קל לך להאמין בכוח עליון. דת בשבילי זו הנצחת הבורות. אנשים בורים שמאמינים בהנצחת המיתוס שנקרא אלוהים, לא מסוגלים להשתלב בחברה שלנו אז הם מחפשים לעבוד על הרגש. בדיוק דיברתי היום עם מישהי ונזכרתי איך כשאבא שלי נפטר היו מתקשרים אלינו ובתמורה לסכום סימלי הם הבטיחו להתפלל בשבילו. נרות נשמה.. 6 נרות. לא אכפת לי מהמשמעות הדתית, אני זוכר. זוכר אנשים שלא הכרתי.. תמיד את דוד של אמא שלי שעליו אפילו לא שמעתי סיפורים.. הוא היה קרוב אליה. נראה לי. 2 הסבים שלי שמעולם לא הכרתי. אחד נהרג בפיגוע כמה שנים אחרים קום המדינה כשהאוטובוס שהוא נסע בו הותקף. האחר, התקף לב כמה שנים לפני שנולדתי. סבתא מצד אמא שנפטרה אחרי שטף דם במוח. הייתי בן 12 בערך. סבתא מצד אבא שלי שנפטרה אחרי שנים שלא היה לה מושג מה קורה איתה אחרי שגם היא קיבלה שטף דם במוח. ואבא, אבא שלי שנפטר פחות מחודש אחרי אמא שלו. ביום הראשון של חופש פסח. כנראה התקף לב. רציתי לכתוב פוסט על זה שאני בכל זאת נוסע עם ג'ול לאילת. על זה שאני התלבטתי.. שכולם אומרים לי שלא כדאי, שאנחנו סתם נפגשים כי קשה להתנתק. אין לי כוח לזה. חשבתי על זה המון.. גם אתמול וגם היום. אני לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון אבל בא לי לכייף. אני נהנה איתה.. זה מה שחשוב, לא? אני מצטער שאני לא כותב פוסט ארוך כמו תמיד על הדילמות והמלחמות העצמיות. אנשים מתחילים להעריך אותי פחות בגלל הקטע הזה. אני חושב שגם אני מתחיל לחשוב ככה על עצמי.. יום כיפור. סליחה. סליחה אם פגעתי בך. אני אף פעם לא מתכוון אבל קורה שיוצא לי. בטעות. אני אידיוט.שמור בטל

נכתב על ידי Oxygen ב 24/9/2004 20:51
22 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה'