גם אני הייתי אופטימי עד שנמאס לי!

בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר משלוח תמונות לסלולר לינק ישיר לבלוג דף כניסה

אין מה לספר, יש אנשים שחושבים שהם מכירים אותי אבל זה לא נכון. הם מנסים להכיר אותי ולהתקרב ואני משחק איתם את המשחק שלהם רק כדי לגלות שמאוחר יותר הם לא מכירים. זה באמת שווה את זה? החיים שלי, גם כן חיים.. אולי בסוף אני אמצא את הסדר שאני רוצה.

כינוי: Oxygen
בן: 43
תמונה
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

אפריל 2006

א

ב

ג

ד

ה

ו

ש

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

שיר שתמיד עושה לי טוב
Louis Armstrong - What A Wonderful World

מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« • התואמים • » ±
« טיפוסים של חורף. » ±
« צמחונות » ±

בריאות, כי כבר הגעתי לשפל
ספורט ודיאטה, מלחמה לכל החיים לצערי
לחיות חיים "אמיתיים" (לפי ההגדרה שלי)
להפסיק לחשוב בצורה מקובעת
לא להיות לחוץ מכל שטות
לעוף!

את הצלצול ב8 בערב לקחת כדורים
משחקים ברגשות
צביעות
שקרים
לעמוד במקום
טיפשות
כשעוברים כמה ימים בלי להיות אקטיבי

מיוחדת שלי
חורף
לעשות לאנשים טוב
להוציא חיוכים מאנשים זרים
מקלחת חמה
להכין ארוחות מרשימות
לצלם
בנות..
אלכוהול

A Perfect Circle
Anouk
Cascada
Cradle Of Filth
Dee Dee
Dream Theatre
Evanescence
Fountains of Wayne
Kittie
Korn
Porcupine Tree
Radiohead
Rage Against The Machine
Randy Crawford
Slipknot
דניאל סלומון
קרן פלס

A Clockwork Orange
American History X
Back to the Future
Beetlejuice
Cube
Fight Club
Forrest Gump
Indiana Jones
James Bond
Kill Bill I
Lost and Delirious
Memories of a Geisha
Nightmare On Elm Street
Pulp Fiction
Requiem for a Dream
Star Wars
The Butterfly Effect
The Fifth Element
The Princess Bride
Trainspotting
Twelve Monkeys
What the Bleep Do We Know
Willy Wonka & the Chocolate Factory
חוכמת הבייגלה
מבצע סבתא

4/2006


	להמנע מעימות. אני לא יודע. זה מציק לי כבר כמה ימים.. שיחה עם ידידה והערה אחת שהרגיזה אותה. "זה רק מראה כמה שאתה לא מכיר אותי". אני כמו אידיוט מנסה להסביר ולהתנצל. אנשים מראים לכולם צד מהאישיות שלהם. יכול להיות שזה אפילו לא צד אמיתי אבל זה מה שהם בוחרים להראות. רציתי לעמוד על הרגליים האחוריות ולצעוק.. הרגשתי בושה שהפכה לכעס. למה -היא- חושבת שהיא מכירה אותי כ"כ טוב? למה אנשים בטוחים שהם יכולים לקרוא אותי.. ומה פתאום היא קוראת לי צבוע כי אני מנסה להיות בסדר גם לאנשים שאני לא הכי אוהב כי הם חלק מקבוצת החברים שלי. נורא קל לה להגיד את כל מה שהיא חושבת ואז כשמעירים לה שלפעמים צריך עידון אני הופך להיות האדם הרע כאן. אני לא ממש מתכוון לכתוב מה קרה אבל זה גרם לי לחשוב. נדירות הפעמים שאני ממש אדבר על מה שאני מרגיש באמת. יכול להיות שאני אזרוק את זה בתור בדיחה.. הערה מצחיקה.. ברוב הפעמים זה אפילו יהיה קשור לסקס כי הכל אצלי קשור לזה. (אתם לא נתקלתם בצד הזה אצלי בבלוג) כשזה מגיע למצב נורא אני אלך. לא רוצה לדבר.. לא רוצה לפתוח את הנושא. זה כמו האנשים שהתאכזבתי מהם בזמן האישפוז. אני מעדיף להתחמק.. אני לא רוצה להתחיל לדבר איתם על מה שהיה וכנראה שחלק מאותם האנשים גם נעלמו לי מהחיים בעקבות הגישה הזאת. אני חושב שיש לי בעיה עם עימותים. אני יכול להתעצבן בקלות אבל זה בחיים לא יצא החוצה. זה כמו לבכות.. לא הרבה אנשים ראו אותי בוכה ואולי פחות אנשים ראו אותי כועס. אולי פעם כשהתחלתי לכתוב כאן הייתי מסוגל להביע את מה שאני מרגיש אבל לאט לאט כשאנשים מהחיים האמיתיים שלי נכנסו לכאן ואנשים מכאן נכנס לחיים האמיתיים זה הרגיש לי מיותר. תחשבו רגע.. מה בעצם כתבתי כאן? כלום. אני לא יכול שלא לחשוב על כל מיני קשרים רומנטים שהיו לי. אני חושב על הבנות.. רובן היו חלשות אופי ויכול להיות שזה דווקא התאים לי. קשה לי לקבל "לא". הסירוב הזה.. זה מרגיש שזה תמיד איזה פתח למריבה או להרגשה רעה. אולי זה איזה פאק בצורת החשיבה המאד דטרמיניסטית שלי. ואני אפילו לא נכנס לעיניי סקס ששם.. רק תפעילו את הדמיון מה זה אומר כשאין "לא". לטוב וכמובן לרע.. ויש המון טוב ואולי אפילו עוד יותר רע עם בנות מסויימות. יאמר לזכותי או לגנותי שגם אני כזה. קשה לי לסרב לאנשים.. אני לא אגיד לא. אני חושב שאני אהיה מוכן לעשות כמעט הכל לכל אחד וזה לא משנה אפילו כמה הוא קרוב ומה הוא עשה או לא עשה בשבילי. אני צריך לישון.. אני לא אוהב להשאר ער ולהתחיל לחשוב. לילה טוב.שמור בטל

נכתב על ידי Oxygen ב 28/4/2006 00:12
4 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה'


	"אז מה נשמע?" -"מצויין נפלא." -"לא נו, באמת. מה שלומך?" למה אנשים כל הזמן מתעקשים לשמוע כמה נורא לי? אין לי כוח לדבר על זה. לא רוצה. לא מתאים לי להתבכיין לאנשים ולא מעניין אותי לשתף רגשות. תנו לי להשאר עם המחשבות שלי שאני שומר לעצמי. היום בפעם הראשונה יצאתי מהבית לעשות בדיקת דם. בגלל שזה חול המועד, האחות מקופ"ח לא הייתה יכולה לבוא אלי הבייתה. מה גם שאני מרגיש יותר בנוח ללכת אז החלטתי לנסות. הייתי הראשון בתור.. 7 בבוקר. הוצאתי את הראש בשביל להרגיש מה ללבוש והיה ריח חזק של גשם ומשב רוח קריר.. אני אתגעגע לזה. יום של חורף באמצע אפריל. כנראה שהזה הגשם האחרון אבל אני עדיין מקווה שעוד יהיו ימים קרים. אפילו תפסתי את המכונית שלי =) התגעגעתי לצאת החוצה ולצלם. 7 בבוקר.. יום קצת סגריר, חג ואין אנשים ברחוב. אתה יכול לעמוד ולרגע אחד לנשום עמוק. שהאוויר הטוב הזה יכנס פנימה. יש לי גרביים אלסטיות עד הברכיים בשתי הרגליים. זה אמור להוריד את הנפיחות והבצקות ובתקווה את הכאבים. ביום חמישי חגגנו כמה חברים יום הולדת לידידה והלכתי את השיא שלי. 7 דקות של הליכה רצופה ודי רגועה ברחוב. הרגשתי שהרגליים שלי מתחילות לכאוב ושמתחיל להצטבר שם דם. עצרתי לנוח עם עוד חבר ואחרי דקה ראיתי את כולם חוזרים אחורה ו.. לא יודע. נגע לליבי. אני מת להיות מאחורי הכל או לפחות להיות עם הידיעה שזה הולך לעבור עוד כמה זמן ולא אכפת לי אם זה עוד חודש או עוד שנתיים. רק שזה יעבור.שמור בטל

נכתב על ידי Oxygen ב 16/4/2006 21:45
21 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה'


	ניו יורק צ'יז קייק לפסח (מתכון+תמונות) תודה רבה לקרין גורן. אלילת אפיה =) למרות שזה עלה לי בבריאות, אתמול עשיתי את העוגה לחג. אתמול גם נהגתי בפעם הראשונה מאז האישפוז! וחסל סדר כיסא במקלחת =) אני כבר יכול לעמוד. למעשה הכאבים כמעט שנעלמו אבל עדיין אני מרגיש את הדם שנאגר ברגליים ובבטן וזה עושה לי בחילות מידי פעם ובצקות ברגליים. מהבחינה הזאת המצב לא השתפר כבר חודש. אני ממש מפחד שזה לא יסתדר אף פעם. סבלנות אני מניח. נחכה ונראה מה יוליד יום. אני יודע שנמאס לכם לשמוע אותי מקטר ובוכה על מר גורלי. המשקל די מאכזב (מכנית) אז אני אפילו לא יכול לספר לכם כמה הורדתי. אבל הורדתי! ועכשיו לסיבת ההתכנסות המוזרה הזאת בבלוגי.. המתכון והתמונות. מתחילים עם הבסיס. 200 גרם עוגיות כשרות לפסח. (כאלה שמתפוררות.. לא האלה עם הקוקוס והמרנג) 70 גר' חמאה. טוחנים את העוגיות. אפשר במעבד המזון, בבלנדר או אפילו עם פטיש במקרה שאתם רוצים להוציא אגרסיות. מקפידים שהחמאה ממש רכה ונמסה. בקשר לתבנית. תבנית קפיצית 24 ס"מ. בגלל שמכניסים את התבנית לתבנית מלאה במים תסגרו אותה ותראו אם היא אטומה. במידה ולא, תתחילו לעטוף את התבנית מלמטה עד למעלה בנייר כסף.. כמה שכבות. (אחרי שהבסיס מוכן) מכסים את המגש בנייר אפיה וסוגרים את התבנית. מערבבים את פירורי העוגיות עם החמאה עד שהכל נספג ואז מהדקים חזק בתוך התבנית. שומרים במקפיא. לעוגת הגבינה: קילו גבינה 5%-9% רצוי לאפיה כי היא פשוט פחות מיימית. 6 ביצים. 150 גרם סוכר. מערבבים הכל עם מרית בלי להכניס אוויר (לא להקציף) ומחלקים שווה לשתי קערות. ועכשיו מגיע הקטע של השוקולד. אני יודע ששוקולד איכותי הוא 70% ומעלה אבל הוא גם מר יותר. אני מעדיף להכניס 63% לעוגות גבינה. בקשר לשוקולד הלבן.. לאיכותי יש טעם לוואי? בכל הפעמים שניסיתי לעבוד איתו היה לו טעם לוואי. הכי טוב זה השוקולד הלבן הכי פשוט שקונים בסופר. (ולא מה שאני קניתי..) ממיסים בקערה אחת 200 גרם שוקולד לבן. 80 מ"ל (או 80 גרם אם יש לכם משקל) שמנת מתוקה להקצפה. (אני אישית מעדיף עמידה) וממיסים בקערה השניה 150 גרם שוקולד מריר. 120 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה. (אם רוצים אפשר גם להוסיף ליקר או כפית קפה נמס או כל דבר שיוסיף עוד טעם) אחרי שהשוקולדים נמסו, מאחדים את הכל עם הגבינה. מוציאים כוס מהתערובת של השוקולד הלבן ומוסיפים כף קורנפלור. מערבבים היטב עד שאין גושים והתערובת הסמיכה. שופכים את הכוס בחזרה לקערה ומערבבים. הקורנפלור פשוט יסמיך את זה קצת. חשוב לערבב ולא להקציף בשביל שלא יהיו בועות. עכשיו מגיע החלק היותר נחמד. כמובן שהייתי לחוץ שזה לא יצא בכלל. שופכים את הבלילה מעל לבסיס. כל פעם עושים עיגול ואז שופכים מעליו עוד עיגול בצבע האחר. צייר אני כבר לא אהיה.. מכניסים את התבנית לתוך תבנית גדולה יותר ועמוקה. ממלאים את התבנית העמוקה במים רותחים בערך עד לחצי מגובה העוגה. מכניסים לתנור שחומם מראש ל160 מעלות. (בזהירות ועם כפפות...) אופים בסביבות שעה ורבע עד שהדפנות יציבות והמרכז עדיין רוטט.. מקררים את העוגה ואז כשהיא קרה, מכניסים אותה למקרר ללפחות 4 שעות. מכל העיצוב.. נשאר לי לא מעט מהבלילה של השוקולד הלבן. תנסו לשפוך את זה שווה. כוס בכל פעם ולא לפי העין כמו אנשים מסויימים.. אהמ.. ריסקתי עוד קצת עוגיות. ערבבתי עם שוקולד לבן מומס. הקפאתי ל10 דקות ושפכתי את שארית הבלילה. הכנסתי לתנור (בתור תבנית עם מים) ואפיתי לפי העין.. הכל לפי העין. האמת, לא חשבתי שזה יצליח אז אין תמונות של הדרך. יצא לא רע.. בהחלט לא רע! אמא אהבה =) התגעגעתי לבשל ולאפות!!! בגלל הדיאטה והקריש והעובדה שלא הייתי מסוגל לעמוד או ללכת לא עשיתי כלום. בנתיים אני רק חותך לי סלט. (תמונות ישנות ולא מהיום. למען ההגינות) שמור בטל

נכתב על ידי Oxygen ב 12/4/2006 11:34
12 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה'


	reset אומרים שחיים רק פעם אחת. צריך לנצל.. להנות. לשמוח ולטעות,לאהוב ולבכות - הכל חלק מהחיים. אי אפשר לברוח יותר. אי אפשר למחוק דברים. העבר משפיע על העתיד. הלוואי והייתי יכול להתחיל מחדש. כמו במשחקים! אתה משחק עד שנמאס ואז מתחיל דמות חדשה. אתה לומד ומבטיח לעצמך שהפעם אחרי שיש לך נסיון הכל יהיה קל יותר. אפילו מושלם. חיים מושלמים - נשמע קל מידי, בלי אתגר. נמאס לי שהכל רודף אותי. מילים שכתבתי בבלוג והגיעו לאנשים. מחשבות שחשבתי ועכשיו רק נשאר לי להתחרט עליהן. שקרים שנמאס לי לחיות בתוכם. מעשים שעשיתי ושאי אפשר למחוק. בסוף הכל רודף אחריך. אי אפשר לברוח וזה לא משנה אם תסיט מבטך. אני משלם ביוקר על בחירות שעשיתי. אני מוכן לחיות עם חלקן. חלקן! מה עושים עם החלק האחר? נמאס לי ללמוד מטעויות. אני חושב שהפסקתי להרגיש שיפור. אני עדיין משלם על אותו יום שיצאתי מהבית. ביומיים האחרונים קרו לי 2-3 מקרים שהרגשתי כאב חד בצד שמאל. אוטומטית התחלתי לחפש כאבים ביד שמאל. מצחיק איך שאני מתוכנת. הרגשתי כאילו משהו נתפס וכל תזוזה ונשימה שלי לוחצת אותו. אני מפחד.. בנתיים אני מנסה לשמור את הכאבים האלה לעצמי. ממעיט בערך שלהם ואומר לאחותי שסתם כואב לי. אני מפסיק לנשום ומכניס את הבטן וזה מעביר את הכאב. אני רוצה להפסיק להיות הנכה הזה. אין יותר הליכון =) אני מסוגל ללכת בכוחות עצמי. לא מרחקים ארוכים אבל עדיין זה נחמד. קשה לי להתמודד עם הכל לבד.שמור בטל

נכתב על ידי Oxygen ב 8/4/2006 23:32
9 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה'

הדף הבא
דפים: 1 2

החודש הקודם (3/2006) החודש הבא (5/2006)

33,838

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOxygen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Oxygen ועליו/ה בלבד
2004-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze