אקונומיקה

"היית צריכה להגיד לי קודם", הוא נשמע כועס.
"די, דני", היא אומרת, "לא רציתי להדאיג אותך".
"עבד לך יופי אמא, ממש עבד יופי".
"אתה רוצה להתחיל ויכוח עכשיו ?", היא נותנת בו מבט חמור והוא מתרכך.
"בסדר, עזבי את זה. אבל הפתעת אותי פתאום עם טלפון מהבית חולים. דאגתי נורא"
"זה לא כזה נורא, באמת שלא"
"מה את מרגישה עכשיו ?"
"הרבה יותר טוב עכשיו. בוא, תן לי יד. נראה אם אני יכולה ללכת עד למיטה"
"שאני אקרא לאחות או משהו, שתבוא לעזור לנו ?"
"אני לא צריכה אחות בשביל ללכת כמה מטרים. רק תן לי יד".

"נוח לך ?"
"כן. אני רק אשים ראש על הכרית, אני לא נרדמת"
"טוב, אני קופץ לרגע לשירותים"
"אתה הולך לעשן ?"
"גם"
"מתי תפסיק כבר ? לא מספיק שאיבדתי את אבא שלך לסיגריות ?"
"חלאס, אמא. היה לי מספיק מתח להיום. אל תתחילי גם את"
"תביא לי משהו קר לשתות כשאתה חוזר, חם פה נורא"

הוא יוצא מהחדר וחוזר מיד עם בקבוק מים קרים. אחר כך הוא יוצא שוב, הפעם החוצה מהבנין.
הרחבה הגדולה שלרגלי בית החולים מנוקדת באורות צהובים-אדומים של סיגריות בוערות. אוויר הערב הקיצי דחוס כמו פח אשפה שעלה על גדותיו. הוא מדליק אחת ואחר כך עוד אחת. מרחוק הוא יכול לשמוע צרצרים.

הוא חוזר חזרה למעלה ומחפש את השירותים. בחורה צעירה בפנים לא מאופרות מצביעה לו על הכיוון הנכון. הוא אומר תודה ונכנס.
בפנים הוא שם לב שמישהו שפך טונה של אקונומיקה לאסלה. כנראה המנקים בדיוק עברו כאן.
הוא לא מוריד את המים לפני שהוא משתין, התא הקטן מתמלא בריח צורב. הוא נזכר איך אהב את הריח הזה כשהיה ילד קטן ומחייך.
כשהוא מתכופף אל ידית ההדחה תוקף אותו פתאום שיעול אלים, הוא מתעוות כולו. כשנרגע הוא מושך כמה ריבועים של נייר טואלט ומנגב את זויות פיו. כתם אדמדם מתפשט על הניר.

איש מבוגר רכון על משתנה מסובב אליו את הראש כשהוא יוצא מהתא : "הכל בסדר בחור ?"
"כן, כן. הכל טוב", הוא עונה בחיוך וזורק את נייר הטואלט לפח הניירות.
רק חסר לו שהיא תראה את זה.שמור   בטל

נכתב על ידי פרנק נף , 18/4/2009 02:22,
7 תגובות     הוסף תגובה     תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack)     לינק ישיר    

---

<< חגורת הצניעות >> ±
<< הקומונה של לי >> ±

מנוי
   
כן   לא