למה צריך את חוק הנכבה

בתאריך ההולם 1.4.2009 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק שנוסחה הוא כדלקמן :

 

(א)        לא יערוך אדם פעולה או אירוע שיש בהם משום ציון יום העצמאות, או משום התייחסות לעצם הקמת מדינת ישראל, כיום אבל או כיום צער.

(ב)        העובר על הוראת סעיף קטן (א), דינו - מאסר שלוש שנים.

 

כחודש וחצי אחר כך עברה ההצעה הזו את ועדת השרים לענייני חקיקה והפכה להיות הצעת חוק רשמית של ממשלת ישראל. בתקשורת זכתה הצעת החוק הזו לשם "חוק הנכבה" וזאת בשל ההנחה שמאחורי הלשון המשפטית הניטראלית לכאורה,  מסתתר (שלא בהצלחה יתירה) איסור על ציון יום הנכבה על ידי פלסטינים ישראלים.

 

בעיני יש חשיבות לקריאת הדברים בשמם הנכון. החוק הזה אינו "חוק נכבה" בשום פנים ואופן. הוא אינו מיועד לעצור את ציון יום הנכבה, הוא אינו מנסה להשכיח את זיכרון הסבל הפלסטיני והוא אינו מנסה לעצב תודעה ציונית אצל אלה שרואים את הציונות כמקור סבלם.

לחוק הזה יש בדיוק שתי מטרות :

1. הצהרה רשמית של ממשלת ישראל כי הערבים בישראל אינם לגיטימיים וסבלם אינו לגיטימי.

2. בהנחה שאין שום איש ציבור ערבי שיהיה מוכן לקבל עליו את מוראות החוק הזה – הפיכת כל אנשי הציבור הערבים בישראל לעבריינים כך שעונש מאסר בן שלוש שנים ירחף מעליהם תמיד, אכיפתו תלויה בגחמת השר  הממונה.

 

הטענה העיקרית הנשמעת בזכות החוק הזה היא שלמדינת ישראל מותר להגן על עצמה מפני איומים מצד אלה הקוראים להחרבתה וממילא ציון יום העצמאות כיום צער הוא איום שכזה.

הטענה השנייה, שאותה אפשר למצוא בעיקר בטוקבקים ובמצע של מפלגת ישראל ביתנו (יתירות, להוריד) היא שאכן הפלסטינים אזרחי ישראל, כל המיליון ומאתיים האלף, אינם רצויים במקומותינו ויש לפעול לכך שיהיו פה כמה שפחות מהם, חוקים מסוג זה מסמנים להם את הדרך החוצה.

 

את הטענה הראשונה קל להפריך. בספר החוקים של מדינת ישראל מצויים חוקים רבים ושונים שמטרתם לספק למדינה את הכלים למנוע הסתה או המרדה. מי שקורא לחיסולה של מדינת ישראל עובר כבר היום על החוק ואין שום צורך בכלים משפטיים נוספים כדי להענישו בעונשים חמורים בהרבה מכפי שמוצע כאן.

 

הטענה השנייה היא זו שמעניינת אותי יותר כיוון שהיא מתארת רחשי לב של ציבור גדול מדי בארץ, "לו רק ייעלמו מפה כל הערבים". ובכן, הם לא.

הערבים בישראל הם כשישית מאזרחי המדינה אולי יותר, תלוי איך סופרים. הם נולדו פה ומשפחותיהם נולדו פה. אין להם רצון ללכת, אין להם לאן ללכת וממילא אין מי שיקבל אותם.

הם חיים במדינה שרואה בעצם נוכחותם איום דמוגרפי. הם חיים בחברה שלעולם לא תראה אותם כיותר מאשר ערבים. במדינת ישראל אין שום דבר שערבי יכול לעשות או להגיד שיהיה יותר חשוב מעצם היותו ערבי.

 

מצחיק אותי שיש עוד אנשים שאומרים שמדינת ישראל היא לא מדינה גזענית. רצה הגורל וניתנו לנו שני מקרי מבחן מובהקים לעניין זה – הבדואים והדרוזים. שתי אוכלוסיות לא יהודיות הנאמנות למדינה ואף משרתות בצבא בתפקידים הקרביים ביותר. שום דבר ממה שניתן לטעון על פלסטינים ישראלים לא ניתן לטעון עליהם מלבד זה שהם ערבים. אני באמת צריך להמשיך את הטיעון ?

 

אם כך, נותרנו עם ציבור גדול וגדל שלא הולך להעלם ולעומתם מדינה שלא מוכנה לקבל אותו. נותרנו גם עם ממשלה שהגורם הפעיל שבתוכה נוקט גישה של הקצנה הולכת וגוברת כנגד אותו ציבור וגם עם המונים משולהבים שמוכנים לקבל כל פגיעה בזכויותיו.

 

אז איפה אתם חושבים שזה יגמר ?

אני שואל ברצינות כל אחד ואחד מתומכי החוק הזה וחוקים דומים לו – איפה אתם חושבים שזה יגמר, לאן זה הולך ?

אם החוק הזה לא יעבוד (והוא לא) מה יהיה החוק הבא ?

והחוק הבא הזה שבוודאי יהיה יותר נוקשה וקיצוני, הוא זה שיגרום לערבים להפוך לציונים ?

אם מדינת ישראל תמשיך להתייחס ללמעלה ממיליון מאזרחיה  כאויבים, היא תהפוך אותם לכאלה. ואל תגידו לי שהם כבר אויבים, במשך כל ההיסטוריה של מדינת ישראל באף מלחמה מעולם לא הצטרפו אזרחיה הערבים לאויביה מבחוץ. מעולם. מהומות אוקטובר 2000 היו הדבר הכי קרוב וגם הן היו בסך הכול הפגנות כנגד האפליה המתמשכת של המדינה שרק העיתוי האומלל שלהן גרם להן להראות כיותר מכך.

אבל אם נמשיך לסמן את הערבים כאויבים הם יהפכו לכאלה. לא היום, לא מחר, אבל בסופו של דבר. זה בלתי נמנע. ואז יקומו שישית מאזרחי המדינה הזו כנגדה ובצדק, לאיש מאיתנו לא תוכל להיות טענה – אנחנו קבענו אותם כאויבים, מה הפלא שהם נגדנו ?

ואז מה ? נשמיד אותם, נהרוג בהם עד האחרון, לא נשאיר בהם משתין בקיר ?

 

מדינת ישראל העתידית, אחרי שוויתרה על הדמוקרטיה שלה לטובת חוקי גזע שמונעים מרוב ערבי בין הים לירדן להצביע, אחרי ששללה זכויות אזרח ואדם וחופש ביטוי, אחרי שהסתגרה כגטו יהודי קטן ולוחמני, תתחיל גם לבצע השמדה פיזית ?

תגידו שאני מגזים, תגידו שאני אומר שטויות ואז תשלחו כזה טוקבק בYNET ותראו כמה תמיכה הוא מקבל.

הנתיב שבו אנחנו הולכים עכשיו הוא המסוכן ביותר לעתידה של המדינה מכל המסלולים שיכלנו לבחור.

זהו נתיב שיהפוך את המדינה הזו להערת שוליים בספרי ההיסטוריה. אולי לצד ציון הערה אירונית על כך שהיהודים לא באמת הצליחו לברוח מאושוויץ, לכל היותר הם השתלטו לזמן קצר על מגורי השומרים.

 

יש נתיב אחר. ובשבילו צריך את חוק הנכבה האמיתי :

(א) הכנסת מכריזה על היום החל שבוע בדיוק אחרי יום העצמאות כ"יום הנכבה".  יום זה יהיה יום זיכרון לסבלם של הפלסטינים אזרחי ישראל והוא יצוין בטקסים ועצרות ממלכתיים.

(ב) ביום זה יודגשו ערכי הדו-קיום, הסובלנות, דחיית הקיצוניות וחשיבות הפשרה.

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פרנק נף , 29/5/2009 13:54,
50 תגובות     הוסף תגובה     תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack)     לינק ישיר    

---

<< חגורת הצניעות >> ±
<< הקומונה של לי >> ±

מנוי
   
כן   לא