לבלוג המלא
ישראבלוג
הוסף לקבועים
בר קבועים
בקרת נזקים הם מאירים את עזריאלי בלילה "הם מאירים את עזריאלי בלילה", הוא אומר, "תראי, הם מאירים בירוק וכחול. ונדמה לי שזה סגול גם. תראי איזה יופי". "לא היינו צריכים לנסוע מפה", היא עונה, "היינו יכולים להיכנס דרך גבעתיים". "אני נוסע לפי הGPS" הוא מחווה לעבר הצג הקבוע במרכז תא הנוסעים של המרצדס השחורה, "אני עושה מה שהוא אומר לי" "היה עדיף מגבעתיים" "אבל תראי איזה יופי. אם היינו נוסעים משם לא היינו רואים את זה, לא ?" "מסכנים אלה שעובדים שם במשרדים, בטח משגע אותם האור החזק הזה", היא אומרת. "מי עובד שם ? זה אחת בלילה. אין שם אף אחד" "הבניין נטוש", היא מסכימה. "אולי עובדי ניקיון, בטח מאבטחים או משהו כזה. אבל אין אף אחד במשרדים" הוא מסכם. היא מוציאה מראה קטנה מהתיק ובוחנת את פניה. האיפור, השיער, השפתון. "את יפה", הוא אומר, "תפסיקי לבדוק כל הזמן. את יפה". "תפסיק להגיד לי את זה. אני שונאת שאתה אומר סתם בלי להתכוון" הוא נאנח. "לא מבינה בשביל מה להאיר בניין ריק", היא אומרת לבסוף. הוא לא עונה, רק ממשיך לעקוב בשקט אחרי ההוראות מהצג הבוהק. *** כלבים לכלבים צעירים יש זיכרון ארוך. הם זוכרים את הזמנים בהם לא נסמכו אל שולחנות בני האדם, שולחים מבטים מתחננים רק כדי לקבל שאריות. הם זוכרים לילות של ציד וסכנה. של ריצה בלהקות, של ריח דם וזיעה. הכלבים הצעירים זוכרים את תאוות הטרף ואת הגאווה. לכלבים זקנים יש זיכרון קצר. הם זוכרים איך אתמול בערב קערת המזון הייתה שוב מלאה. *** פולחן #1 הוא מתיישב על הכיסא. מולו, על שולחן העץ, מסודרים : מספריים, פלאייר דק, נוזל מצתים, מברג ומצית זיפו שחור. בתנועת אצבע הוא פותח את מכסה מצית הזיפו. הוא מושך בידית המכסה עד שהיא משתחררת בנקישה. באיטיות מחושבת הוא אוחז את הפלאייר ומפנה את ארובת המצית אל עבר הצבת הדקה. הוא תופס את הפתיל השרוף ומושך אותו משיכה חלשה. הפתיל לא זז. הוא מיטיב את אחיזתו ומושך שוב. הפעם הפתיל יוצא. הוא מרים את המספריים וחותך את הפתיל בגובה הארובה. חלקי הפתיל השרופים שנחתכו נופלים על השולחן, הוא מעיף אותם בנשיפה חדה. הוא משתעל. באצבעו הוא מהדק את הפתיל אל הצור ומסובב את המצית. באמצעות המברג הוא מרים את הספוג בתחתית המצית ולוחץ לתוכו נוזל מציתים. לחיצות ממושכות, חמש שניות כל פעם, הוא סופר. הוא לוחץ מעט על הספוג ומוודא שמפלס הנוזל לא עלה יתר על המידה. כאשר הוא מרוצה הוא מסובב שוב את המצית ומשחרר את ידית המכסה. הוא מוציא קופסת סיגריות מהכיס ושולף מתוכה סיגריה. שתי הקשות על הצור והפתיל נדלק. הוא מדליק את הסיגריה ולוקח שאיפה עמוקה. בתנועה מיומנת של האגודל הוא סוגר את מכסה המצית, חונק את הלהבה. הוא מחזיר את המצית לכיס ונושף עשן בשפתיים קפוצות.
26 תגובות הוסף תגובה תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לינק ישיר
חזרה למעלה ישראבלוג שלח לי דואר RSS
עיצוב - פרנק נף
