פוסט-ציוני

לאחרונה אני שם לב שיש מבוכה גדולה סביב מושגים שלי לפחות נראים כמובנים מאליהם.

אנשים רבים מחפשים דרך להגדיר את עצמם מן הבחינה הפוליטית כאשר הגדרות כמו שמאל, ציונות, כיבוש ושלום נראים להם כסימניות לדפים ריקים.

עוד יותר קשה המצב למי שחי או אפילו מבקר בטוקבקיסטן, שם כל שמאלני הוא בוגד, כל ציוני הוא ימני-דתי, כל סרבן כיבוש הוא אויב האומה, כל סרבן גירוש הוא גיבור נערץ, כל מלחמה היא מוצדקת וכל ערבי טוב הוא ערבי מת.

 

אני, כמובן, לא יכול ולא רוצה לומר לאנשים אחרים איך לחשוב אולם מאחר והמושגים הללו בהירים ונהירים לי לחלוטין ודרים יחד בכפיפה אחת ללא שום קושי אצלי, אני יכול לפחות להציע את דעתי בנושא.

 

אני ציוני.

ציונות מבחינתי היא לא יותר ולא פחות מהאמונה כי לעם היהודי מגיעה מדינה בארץ ישראל ועל מדינה זו להיות דמוקרטית.

 

לא אכחיש, מן הסתם, כי היסטורית היו גוונים רבים בציונות. חלקם לא התעקשו דווקא על ארץ ישראל, חלקם התעקשו על כל ארץ ישראל, חלקם התעקשו על חילוניות מוחלטת, חלקם דיברו על הקמת המדינה כתחילת הגאולה וימות המשיח.

אולם המכנה המשותף שעליו הוקמה המדינה הוא בדיוק זה - מדינה דמוקרטית לעם היהודי  בארץ ישראל.

 

אם כך ההגדרה ברורה, השאלה היא מה נובע ממנה.

השאלה הדחופה ביותר בדיון הציבורי מזה 40 שנה היא שאלת השטחים. האם מדינת ישראל היא מדינה כובשת או משחררת. האם השליטה על מיליוני פלסטינאים היא מוצדקת או שהיא כיבוש שיש לשים לו סוף, האם ההתנחלויות הן פרויקט לאומי או שמא תועבה מוסרית.

למרות שהשאלה הזו מעלה סוגיות מוסריות כבדות משקל, הרי שבסופו של חשבון הן תמיד נוטות לבטל זו את זו : להכריז על שטח כ"נקי מיהודים" לא יותר מוסרי בעיני מלעכב יולדת במחסום. גירוש מאות אלפי אנשים מבתיהם הינה פעולה טראומטית גם אם קבענו שמבחינה מוסרית לא היו צריכים להתנחל שם מלכתחילה.

ומעבר לכך ומעל הכול מרחפת השאלה של מי היה שם קודם, וזו שאלה שאין דרך לענות עליה מלבד פניה לאמונות, ועם אמונה אי אפשר להתווכח.

 

מבחינתי כל העניין הזה חסר משמעות. סוגיות מוסריות הן לא יותר מעשן ברוח אם לא מחוברת אליהן אפשרות מעשית.

השאלה מבחינתי כציוני היא איזה פתרון מקדם אותי לטובת האידיאל הציוני.

כאן התשובה מתבהרת לחלוטין :

רוב פלסטיני בתחומי מדינת ישראל הדמוקרטית בהכרח יבטל את אופייה היהודי. הפלסטינים במדינה דמוקרטית הם בהכרח בעלי זכות הצבעה וסביר שבמוקדם או במאוחר ירצו לבטל את אופייה הלאומי של המדינה.

מי שירצה למנוע מהם את זכות ההצבעה יפחית את האיום על אופייה היהודי של המדינה אולם יהפוך את המדינה למדינה לא-דמוקרטית. (מצב שבו מיעוט מהאזרחים הוא בעל זכויות יתר ואילו רוב האזרחים אינם בעלי זכויות נקרא אפרטהייד, וגם אם נמצא לו שם עברי גאה כמו "אין נאמנות אין אזרחות", עדיין מדובר פחות או יותר באותו הדבר)

יוצא מכאן שאין שום דרך לקיים מדינת לאום יהודית בעלת אופי דמוקרטי על כל שטחי ארץ ישראל.

לעומת זאת ניתן לקיים את המטרה הציונית  של מדינת לאום יהודית דמוקרטית בארץ ישראל, על חלק משטחי ארץ ישראל.

איזה חלק ? המועמד העיקרי הוא החלק הנמצא בתחומי הקו הירוק, שם נמצאת רוב האוכלוסייה היהודית ושם גם הלגיטימציה הבינלאומית שוכנת.

 

באשר לעניינים כמו גושי ההתיישבות ודרך ניהול המשא ומתן, אלו עניינים סבוכים שעליהם יש לי דעה אולם תקצר היריעה מלפרט אותה.

אציין רק כי אם נוכל להשאיר את גושי ההתיישבות היהודית הגדולים אצלנו במסגרת משא ומתן מוסכם הרי שתהיה בכך רווחה אמיתית לאלפי משפחות וימנע מהם סבל גדול וזאת בלי פגיעה בחזון הציוני. אני מקווה שכך יקרה.

את כל ענייני המשא והמתן האחרים, כולל המלחמות והמבצעים הצבאיים, יש לבחון, לדעתי, על פי המשקפת הציונית :

אם הם באים להגן על מדינת ישראל בתחומי הקו הירוק הרי שהם מוצדקים. אם הם באים להגן על מדינת ישראל המורחבת הרי שהם מיותרים ופסולים.

 

נדמה לי שכשהדברים נכתבים כך הם כמעט מובנים מאליהם. עד כדי כך ששקלתי פעם ופעמיים אם יש בכלל טעם להעלות אותם על הכתב רק כדי לקבל  תגובות שעיקרן: "אז מה בעצם אתה מחדש פה ?" או מקבילתה המקוצרת :"דהההה".

ובכל זאת כתבתי את הדברים כי לפעמים גם מה שמובן מאליו ראוי לו שיאמר ומלבד זאת, בפעם הבאה שבויכוח פוליטי איזה ימני קורא לשמאלנים בזלזול "בוגדים" על עצם הרעיון לפנות התנחלויות  - ראוי לו שיזכור שהוא זכאי לדעתו גם אם היא רחוקה מאוד מלהיות ציונית.

אולי אפילו, במחילה מכבודו, פוסט-ציונית.

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פרנק נף , 23/10/2009 16:12,
24 תגובות     הוסף תגובה     תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack)     לינק ישיר    

---

<< חגורת הצניעות >> ±
<< הקומונה של לי >> ±

מנוי
   
כן   לא