לפני כ-5 שנים שתלתי בחצר עץ לימון.
רק החורף זכינו לראות ממנו פרי, לימון אחד, לימון ראשון.
במהלך תקופת הרוחות והגשמים האחרונה (כן ירבו) נטה העץ בצורה מסוכנת עד כדי האפשרות שייתלש ממקומו. 
כמובן שכ"אבא" טוב מיד מיהרתי לקבוע עמוד בצדו ולקשור את העץ אליו כדי לעזור לו להחזיק מעמד, על מנת שישרוד את הרוחות החזקות.
עץ אחד, עץ בודד, עץ שאם הרוחות יכולות היו לו הרי שצער היה עולה על ליבי. 

אני רק עץ אחד שלא נפגע יש לי ואילו בכרמל? 
בכרמל, נפגעו עצים כל כך רבים, 
בעלי חיים כל כך רבים. 
ובני אדם... 
איזה צער עצום זה אדם שאיננו.
"...עולם שלם, אדם"

"חלק ממני הלך לו איתו 
חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי"
(מתוך השיר: "דמעות הראל")


תמונה של Andres V תחת רשיון CC

לפני כ-4 שנים כתבתי את הפוסט "האחד".
אז הייתי בטוח שהנה הנה אני מסיים להוציא את אלבום המוזיקה שלי הכולל בתוכו גם את השיר "דמעות הראל".
אבל, עברו 4 שנים, ורק עתה זכיתי להוציא את "עומד, להשתנות".
באופן מצמרר בורא עולם גלגל לו הסבר אחד קטן לשאלה מדוע זה לקח כל כך הרבה זמן.
לפני כ-17 שנים נהרג סגן הראל שרם הי"ד. אז היינו כבני 20, בחורים צעירים. היום אנחנו בעלי משפחות, אבות לילדים בני מצוות.
והראל?
זכרונו לברכה
והראל?
הוקמה על שמו ישיבה
והראל?
"זמרתו נקטעה באמצע טווית תו
היא נשמעת סביב הקשיבו היטב"
והראל?
אני בטוח שהיה מקים בית לתפארת. 
והראל
...
...
הזמן שחולף מעצים את הבנת החוסר
"עולם שלם, אדם"

לפני מספר שבועות זכיתי לחדש את הקשר עם משפחת שרם היקרה והעברתי להם את האלבום הכולל בתוכו "דמעות הראל".
היה מרגש לדבר עם בני המשפחה ולשמוע איך בכל שנה הם ממש רואים בעיניים בכמה אנשים נגע הראל ז"ל, כמה אנשים "חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי".
והנה בתזמון שלא יאמן זיכוני בני המשפחה לשיר לפני כשבוע "דמעות הראל".
ישיבת ההסדר הקרויה על שמו של הראל ז"ל חוגגת חצי עשור.
מצאתי עצמי שותף לאירוע מכובד ושר בו "דמעות הראל" בפני המשפחה היקרה, בפני הרמטכ"ל ובפני תלמידי/חיילי ההסדר בישיבה הקרויה על שמו.
אין מקום יותר מעצים ומרגש לשיר:
"זמרתו נקטעה באמצע טויית תו
היא נשמעת סביב הקשיבו היטב"
לא היה צריך להתאמץ ולהקשיב רק להביט לכל עבר.
 

דמעות הראל ביוטיוב

דמעות הראל


זמרים אמיתיים אינם מפסיקים לשיר.
חיילים אמיתיים אינם רוצים במתים.
פצע פעור בתוך ישותי,
ככדור שקרע זה לעולם אינו נרפא.
 
דמעה מתנוצצת בעיני לוחם,
היא מראה על זעקות גדולות שלא נשמעות.
קול דממה רמה משתולל.
דמעות קטנות, דמעות גדולות.
 
"הוא לא ישוב עוד לעולם",
עכשיו המשפט הזה מובן.
ירי אויב הרס והחריב עולם שלם, אדם.
חלק ממני הלך לו איתו,
חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי.
 
זמרתו נקטעה באמצע טווית תו,
היא נשמעת סביב הקשיבו היטב.
צדיק תמים, ממש מלאך,
כולם אהבו אותו כל כך.
 
ואותה התפילה במשך אלפי שנים,
מתנגנת בתחינה על שפתי יהודים:
"אלוקים, עד מתי? מתי תאמר די?"
מתי תאמר די? עד מתי?
 
"הוא לא ישוב עוד לעולם",
עכשיו המשפט הזה מובן.
ירי אויב הרס והחריב עולם שלם, אדם.
חלק ממני הלך לו איתו,
חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי.

הראל שרם הי"ד - יזכור
http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=513852