מדבקות מדבקות

כמה פעמים כבר שמעתי את הפתגם: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".

כמה פעמים אמרתי לעצמי איך שזה כל כך נכון.

כמה פעמים כל כך הרגשתי ששופטים אותי לפי המראה החיצוני שלי, ושחרצו עלי דיעה עוד לפני שפתחתי את הפה.

כמה פעמים עצרתי לרגע ומצאתי את עצמי שופט בדיוק באותה צורה אנשים אחרים.

כמה אני עוד צריך לעבוד על עצמי כדי להפנים.

 

חוש הראיה הוא חלק משמעותי מאוד בקשר שלנו עם הסביבה.

הסביבה שמקיפה אותנו היא חלק משמעותי מאיך שמסתכלים עלינו.

מסתכלים עליך.

מסתכלים על  מבנה הגוף שלך, הבגדים שלך, הרכוש שלך ומי האנשים שמקיפים אותך.

זה מספיק להרבה אנשים להחליט בצורה החלטית וברורה ולקבוע דיעה עם מי יש להם עסק. במיוחד בעידן שלנו, עידן הסרטים והמודלים לחיקוי, לא צריך יותר משני מבטים ואתה כמו ספר פתוח.

 

"אחותי, מה זה הבגד המזעזע הזה שהיא לובשת?"

"ראית את הרכב שלו, מרצדס 7 הילוכים בלי הרוורס."

"הם גרים במגדלי השיש, נו ליד הזמרת ההיא..."

"איזה שמנה, היא כזאת דוחה!"

"הפזילה הזאת, זה משהו, לא מסוגל להסתכל לו בעיניים"

"את יודעת, יש לו אחות לא בדיוק בסדר..."

"זאת חברה של ההיא... את יודעת מהטלויזיה..."

 כל אלה הם משפטי קביעת דיעה על בן אדם עוד לפני שפתח את הפה.

קביעת דיעה רק לפי החיצוניות ומה שסובב אותנו.

 

 

 

הנה עוד דוגמא אישית לנושא:

השקעתי אנרגיה בכתיבת קורות חיים, שלחתי וקיבלתי הזמנה לראיון עבודה, עד כאן סבבה.

בשלב הזה של חיפוש העבודה, כל המומחים ממליצים להתלבש יפה, להראות מסודר, להגיע בזמן ואפילו חמש דקות לפני הזמן.

כולם מבהירים שהתרשמות ראשונית מאדם, עוד לפני שהוציא מילה אחת מהפה, היא אחת מההשפעות הבולטות בשאלה אם יקבלו אותך לעבודה או לא.

כמי שמודע לנכונות הנושא התלבשתי, התארגנתי, הקדמתי והגעתי לראיון חמוש במוטיבציה, ידע ורצון ל"התחבר" למקום העבודה המבוקש.

האמת, שכבר אינטואיטיבית הרגשתי שהמראיין שיושב מולי לא כל כך מסמפט אותי, מה שנקרא שפת גוף.

מה שכן לא כל כך הבנתי למה.

במהלך הראיון נשאלתי שאלות מקצועיות מסוגים שונים אבל פתאום נדחפה לה הצהרה: נו טוב, אתם המתנחלים חושבים ככה וככה...

זה לא היה ראיון ראשון שלי. אבל זה היה ראיון ראשון שמצאתי את עצמי בהלם ובלי תשובה.

ראיתי איך זקן וכיפה הכניסו אותי למגירה של מתנחל, קיצוני וכנראה גם (לפי דעת המראיין) אחד שלא מתאים לארגון שלו, כי לא יכול להיות שהוא באמת מבין משהו בתחום.

למרות שעשיתי לאחר מכן מבחן מעשי, ולמרות שידעתי שהצלחתי בו בצורה טובה.

לא הופתעתי כשקיבלתי תשובה שלילית.

נו טוב, אל תדאגו נשמות טובות שלי, בסוף מצאתי עבודה. אפילו יצא לי טוב שלא התקבלתי למקום ההוא, כי מצאתי מקום יותר טוב מההוא מכל הבחינות (ועל זה בפוסט אחר).

 

ועכשיו שוב פניה אישית.

פנייה אישית לעצמי ולכל מדביקי המדבקות באשר הם.

זקן?

כיפה?

שמן?

רזה?

עגיל?

חתיך?

פוזל?

עשיר?

חבר של?

מקום מגורים?

 

"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 22/2/2006 20:52, בקטגוריות ביקורתי
13 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של o-k ב-22/3/2006 01:58

---