למה לי מוסיקה

נסו להפסיק לחשוב.
כן בדיוק ככה...
"אני לא חושב על כלום, ממש כלום, לא חושב, אין לי שום מחשבות,
רגע אבל אם אני חושב על זה שאני לא חושב זה גם מחשבה...
מהתחלה, מהתחלה. אני אתרכז בקיר הלבן, רק לבן, לבן, בלי מחשבות בכלל...
אוף, בכל זאת גם ככה אני חוזר על המנטרה: לבן.
רגע מה זה הכתם הזה על הקיר, הוא דומה לענן. נראה לי ש..."

o-k

האדם לא יכול להפסיק לחשוב.
בכל אחד מאיתנו נובע מעיין הנשמה, הקול הפנימי, קול שבוחן ומתחבר למציאות שסובבת אותנו.
אנחנו חיים בעולם של"רצוא ושוב", הלוך וחזור.
בעולם שלנו הנשמה מזריחה החוצה ורושם העולם החיצוני נקלט פנימה, כל הזמן.
זה קורה במהירות עצומה, כמו הקרנה של סרט שרואים בו תנועה, אבל בעצם מדובר בתמונות שמתחלפות במהירות.
בכולנו יש את הרצון ליצור. הסתכלו איך ילדים כל הזמן מציירים, מפסלים, חווים, מייצרים.
התמימות הזאת, כמו הילדים שחווים את העולם, נשארת אצלנו. אבל עם השנים היא מתכסה לה בכל מיני שכבות של חומרים.
לפעמים צריך לעשות "עצור, חושבים! מקשיבים!". עצירה שיכולה להיות כל כך קשה בעולם האינטנסיבי/אינסטנטי שלנו.
אבל היא נמצאת איתנו כל הזמן, בפנים, לא מוותרת.
יוצר מקשיב למעיין נשמתו הייחודית, קולט את העולם לפי מציאות סביבתו החיצונית, ובכלים שניתנו לו מגיש את חוויתו ומוסיף את רישומו בעולם, מוסיף רישום במישור האומנות בה יצר.

o-k

יש בה כח מדהים במוסיקה. היא תמיד כל כך דיברה אלי.
הצלילים, המנגינה, המילים שמתארות, יוצרות תחושות, מחברות ולפעמים כל כך משפיעות.
גם אני מתוך המציאות העוטפת הזאת, כותב, קורא, מלחין ויוצר שירים, ככה הם נולדים.
אחת השאלות שכל כך אוהבים לשאול ותמיד מסקרנת אצל כל מוסיקאי היא:
"מה אתה כותב קודם? מילים או מנגינה?"
שמעתי הרבה תשובות בראיונות שונים, וכל אחד ענה אחרת.
יש מי שאומר שקודם נולדה אצלו המנגינה ואז הוא הלך לחפש לה מילים.
יש מי שאומר שאצלו המילים הן העיקר והמנגינה היא כמו עטיפה של נייר מתנה.
כמובן שכולם  צודקים. כל אחד אומר את שנובע ממקור נשמתו הייחודית.
אם אני בוחן את הנושא אצלי, אני יודע שהמילים הן חשובות, עיקריות.
המנגינה היא הביטוי המרומם של האדם, הדרך המחברת את הנפש והרוח לקרקע המילים.
אני אסביר את עצמי בעזרת דוגמה.
קחו דף לבן וצבעים  וציירו בית.
יש מי שיצייר בית עם רעפים אדומים.
יש מי שייתן דגש לעציצים בחלונות.
ואחר יצייר מפעל עם עשן שחור שמתפרץ מהארובות.
מבחינתי הבית הן המילים וציור הבית זאת המנגינה.
ובכל זאת, יש מקרים רבים בהן המנגינה חופשייה, עומדת וזוהרת לבדה.
ניגון. הוא מעבר למילים.

o-k

מתוך כל הנ"ל נובע הרצון שלי להוציא דיסק (תקליטור).
זהו שלב (בדומה לכתיבת הבלוג הזה) של נתינת ביטוי יותר רחב, למשהו שהוא מעבר לי.
משהו שאני רוצה שגם אחרים יתייחסו אליו ויתבטאו  מולו.
וכשיש את הרצון מתחילים את התהליך. אבל כשמגיעים עם כל ההתלהבות וה"אורות הגדולים" לתכל'ס , מגלים דברים חדשים.

ועל זה בפוסט אחר.

o-k
שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 3/3/2006 10:36, בקטגוריות איך אלבום נולד
6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     7 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של o-k ב-8/3/2006 15:06

---