אתה שביר כל כך

אוי הכאב.

את הפוסט הזה אני כותב לפני החג אבל מפרסם לאחריו.

לא רוצה להוסיף כאב וצער לפני חג של שמחה.

צער כזה הרבה יותר מתאים לתקופת ספירת העומר, ליום השואה, לימים הבאים לאחר חג הפסח.

 

o-k

 

חזרתי מניחום אבלים אצל חבר ילדות.

הוא איבד את הבת שלו והיא רק בת 5 שנים.

איך אמרו הרופאים: "סיבוכים של דלקת ריאות, כשל המערכת החיסונית".

ככה, תוך מספר שבועות, הדרדרות, קריסה ואין ילדה.

המוות אף פעם לא נתפס. אבל מוות כזה הרבה יותר מפתיע וקורע. 

ילדה.

בקושי התחילה לחיות את החיים, רק התחילה לעשות מעשים, להרגיש, לחשוב, לצור,

לגדול.

רק לפני כשבוע הם חגגו ברית לבן שנולד לאחר 3 בנות, והנה עכשיו המכה הזאת.

איזה עולם,

כמה כאב,

איזו שמחה,

איך הכל מתערבב...

לא ברור.

לא מובן.

וחבר שלי חזק כל כך, אב צעיר שאיבד את ביתו, מקבל ונותן נוחם לסביבתו,

עוצמה.

 

 

במקרים כאלה אני שב ושואל את עצמי: "מה למדת?"

ברור לי שאת מעשי הבורא לא אבין, נסתרות דרכיו, גדולים מעשיו ואני רואה רק חלקיק של תמונה.

שאלת "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", כבר נשאלה הרבה לפני, ותשובות שונות ורבות ניתנו לה.

אבל אני,

אני הרי קלינמן, ולכן אני שואל את עצמי בקטנה: "מה למדת? מה ראית? האם במשהו השתנית? מה קיבלת לטובה?"

המפגש שוב פנים אל פנים עם המוות, המפגש הכואב הזה, לוקח אותי חזרה לחויה האישית, להרגשת השבירות בה אנו חיים, "How fragile we are" (סטינג), איך כל כך בקלות הכל יכול להשתנות, איך כל כך בקלות מסתגלים וממשיכים הלאה בחיים.

מצד אחד האדם כל כך שביר,

מצד שני האדם כל כך חזק.

אני נדהם כל פעם מחדש מהאנרגיות האצורות בתוכנו, איך אירועים של שמחה ולצערנו הרב גם אירועים של עצב מפיקים מאיתנו כוחות שלא יאמנו.

"אתה שביר כל כך",

אתה פלדה כל כך.

אני סופג פנימה אל תוכי מעוצמתו של חברי,

ומאחל לעצמי שאף פעם לא אעמוד במקומו.

מחזק את ידיו, מנסה להיות שם כמה שאפשר בשבילו, לעזור במעט בעת צערו.

ומתפלל מכל הלב, שירבו שמחות שיזכו מעתה להרבה נחת ונחמות.

שנזכה כולנו להצלחות, שנשמע בשורות טובות.

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 20/4/2006 11:33, בקטגוריות דיכי
21 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של o-k ב-24/4/2006 09:44

---