מחדל הוא מחדל ומחאת העם במקומה המוצדק עומדת

אז מה היה לנו שמה?

> קטיושות וטילים.

> טילי נ"ט ומטענים.

> לוחמת גרילה.

> שש שנים של שתיקה וטמינת ראש בחול השקט השקרי אל מול התחמשות בלתי פוסקת.

 

ומה לא היה לנו שמה?

> לא היתה מוכנות מספקת וכוללת של מוסדות העורף למלחמה.

> לא היתה מוכנות של מקלטים וחדרים ממוגנים ראויים לשהייה לאורך זמן בצפון.

> לא היה טיפול ראוי ומכובד בקשישים וחסרי יכולת, ועזרה מסודרת לכל הנצרכים.

> לא היו תורות לחימה ואימונים מספקים למילואים, בעיקר כנגד איום הנ"ט שעליו כבר מדברים לפחות עשרים שנה.

> לא היה מיגון טנקים מספק.

> לא הופעלו כראוי אמצעי אנטי נ"ט ויחידות ייעודיות הנותנים מענה מקיף וראוי לאיום הנ"ט.

> לא היתה מוכנות ראויה של המערך הלוגיסטי לקליטת חיילי המילואים ותמיכה מירבית בשהייתם בשטח לאורך זמן.

> לא ניתנו פקודות ברורות, לא הוגדרו משימות בהתאמה ולא הוצבו יעדים ברורים ללחימה.

> אין תשובות ראויות לאחר הלחימה לשאלות המילואימניקים הנוקבות, לא ע"י הקצונה הבכירה ולא ע"י המדינאים. 

 

מה כן היה לנו?

> רוח לחימה והתייצבות גורפת של חיילי המילואים.

> רוח של אחוה ואיכפתיות, רוח של נתינה מכל הנשמה למען העם והמדינה.

> חיילוּת של מקסימום אצל כל חייל וחייל למרות כל הקשיים.

> שריונרים שנתנו הכל ע"פ הפקודות למרות שחשו כברווזים במטווח.

> חיילי רגלים שהסתערו במלוא העוז.

> מפקד שקפץ על רימון כדי לשמור על חייליו בצעקת שמע ישראל.

> עורף שספג בגבורה פגיעות והוכיח יכולת עמידה וספיגה מעוררות התפעלות.

> התגייסות מדהימה של העורף לתמיכה וסיוע לתושבי הצפון וחיילי צה"ל בכמויות ובאכויות מרשימות.

> רוח שניצחה את המלחמה.

 

 

 

 

ובמבט אישי

גם אני הקלינמן, השתתפתי בלחימה, ואני מעיד שאכן המחדלים שמדברים עליהם הם אמת לאמיתה ומצרף שתי אנקדוטות שממחישות את האבסורד: 

1. בתור טנקיסט שאמור להרגיש הכי ממוגן בקרב הרגשתי הכי חשוף. 

"מצחיק" היה לקחת חי"רניק טרמפ לפלוגה שלו בלבנון ולראות איך הוא "משקשק" כל הדרך שמא הטנק המסורבל יפגע מטיל נ"ט, ורק מחכה לרגע שבו הוא ירד מהטנק ויוכל לשמור על גופו.

2. מצאנו את עצמנו מחלקים אוכל שהחזקנו בטנק לחיילי הרגלים. כאב הלב לראות איך הם קפצו כמוצאי שלל רב על חצי פרוסת לחם לחייל ובקבוק מים.

 

o-k

 

לצערי הרב במלחמה הזאת נותץ בי האימון האחרון שעוד נשאר לי במוסדות המדינה. 

אני שתמיד חשבתי שיש בצבא מספיק אנשים חכמים שמכינים את הצבא היטב למלחמה ויודעים את עבודתם נאמנה, אינני מאמין בזה יותר.

אני מזדהה לחלוטין עם המחאה המתעצמת הדורשת ניעור רציני של יוהרת המנהיגים אשר נראה כי חלקם דואגים לצחות פסי חניית רכב השרד שלהם מאשר לצחות המשומנת והמהירה הנדרשת ממערכת קבלת ההחלטות הצבאית ומההערכות הראויה של המערכת הצבאית למלחמה מכל סוג שהוא.

צעקת הכאב של החיילים השבים מהקרב כלפי המערכת הממסדית, צעקה ההולכת וגדלה, היא ביטוי אמיתי של הרוח שניצחה במלחמה, רוח הדורשת מהגוף לצחצח את עצמו ולתת לכולנו את הפלטפורמה הראויה לשמירה על עצם קיומנו אל מול כל איום.

אנו צריכים לשים לב ולדרוש שכל ועדת חקירה שתקום תתן את מסקנותיה במהירות בצירוף המלצות אופרטיביות כי האנשים הרעים מסביבנו לא מחכים לנו כלל וכלל.

 

ולמרות כל הנ"ל, אודה ולא אבוש, אני גאה להיות שייך לעם הזה.

העם בעל הרוח החזקה, המתגלה, לצערנו, בעיקר בעת צרה.

העם בעל המנוע הבלתי נגמר של אחוה ורעות.

העם בעל הרוח הדוחפת, רוח שהיא המנוע האמיתי המניע כל תהליך ראוי המתרחש במדינתנו.

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 23/8/2006 15:44, בקטגוריות ביקורתי, צבאי
30 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של o-k ב-2/9/2006 23:00

---