סיפור - המקלף, חלק א'

אני אוהב ספרות מד"ב ופנטזיה, יש בספרות הזאת משהו שדורש חשיבה שונה ומחודדת ויכולת המצאה של יש מאין שקיימים רק בז'אנר הזה.

פרוייקט "חלום בהקיץ" (שכבר עבר זמנו) סקרן אותי, אז החלטתי לנסות ולשלוח יד בכתיבת סיפור קצר בסביבה החלומית המדוברת.

 

o-k

 

מנו הפנה את הרחפונית אל מפרץ חניה זמני מסיט אותה במיומנות מנתיב התנועה האנכי הראשי. ההתרעה הבהבה מתגברת לחיווי אזהרה רציף ונתנה איתות ברור להימצאותו של ענן אקטופלסמה המתערבל באופן מתקבע מסביב לרחפונית.

מנו ידע שהננו-מערבלים שהממשלה מפזרת לאוויר בכמויות גדולות, יסגננו את קרעי החלומות לזרזיף דקיק ובלתי מזיק, אבל גם סטיק טיסה ההופך פתאום להגה פרחוני בסגנון המאה העשרים דרש התמודדות שמנו החליט שאין לו שום רצון לחוות ברגעים אלה.

מנו נעצר ונאנח בקנאה חושב על דיוק, הבן שלו, ילד שנולד אל תוך מציאות החלימה וחי בקלילות של חיוך את מה שבתחילת המאה הגדירו המדענים "שינויי הספגטי".

 

ההתרעה דעכה לאיטה מבשרת על שובו של ההגיון ומנו הכניס את הסטיק חזרה למצב "רחף ונהג" מורה לרחפונית להמשיך בדרכה.

היעד היה קרוב ומנו הורה למחשב להעביר את החלונות למצב ראיה ויזואלי.

גורדי השחקים של שכונה ו' התנשאו מתוך קו הרקיע המואר, ומנו מתוך הרגל "עזר" למחשב לנווט את הרחפונית אל תוך השכונה פונה פנימה ומטה לכיוון קומפלקס 25 באיזור השרקנים.

השעה היתה שעת לילה מאוחרת ומנו צפה במספר ערפילי חלום שורקים, נוהמים ומתפוגגים לאיטם, מרמזים על חולמים שעבר עליהם עוד יום לא ממש מוצלח.

"זמן הגעה משוער ליעד, 2 דקות", סלסל סקעת המלך אל תוך אוויר הרחפונית בקולו הזמרירי.

מנו חייך, נהנה שוב מאיכות הרינגטון החדש שהוריד לאחרונה למחשב הרחפונית.

מנו הורה להבהיר גם את החלונות, מגביר את אור הכוכבים למקסימום והחל סורק את האיזור ביסודיות לפני העצירה.

"עצור כאן!" הורה מנו בהצבעה אל עבר סימטה צדדית הנושקת לקומה החמישית של קומפלקס 37.

הרחפונית צייתה והאטה אל תוך מעגן החנייה.

מחשב הרחפונית התחבר ואישר נתונים מול מחשב החנייה הראשי של הרחוב פותח את דלת הרחפונית ומאפשר למנו לצאת למסוע הקרוב.

מנו הניח למחשב לגמור את פרוצדורת החנייה, לבש את חליפת הלילה והפעיל את מערכת המיגון הפאסיבית.

כרגיל, כמי שאוהב לקחת את ההחלטות בעצמו מנו השאיר את המיגון האקטיבי בלתי פעיל, סומך על האינסטינקטים שלו שיגיבו כראוי בעת צרה.

 

הרחוב השקט לא הציג פעילויות כלשהן הנראות לעין אנושית רגילה, אולם למנו לא נדרש יותר ממבט אחד מהיר כדי להבין שהוא איחר. 

האיזור כולו שרץ סוכנים נסתרים של היח"מ (יחידת חלומות מיוחדת), כשהם מקיפים את קומפלקס 25 בשקט מופתי ומונעים גישה לכל מי שהיח"מ אינה חפצה ביקרו.

"מישהו פה בהחלט השקיע בלשחק איתי משחקים", חשב מנו כשהוא מביט בדקדקנות במחזה ומחפש את השוליים.

מנו נשם מספר נשימות עמוקות, תמיד היה לו קל להכניס את עצמו לטראנס של חלימה בהקיץ ולפעמים הוא טען שהוא חי בחלום אחד מתארך.

ידו החולמת של מנו נשלחה קדימה, נוגעת לא נוגעת בשכבות המקיפות את קומפלקס המגורים 25 ומגששת פנימה אל המהות השוכנת מתחת לענן האקטופלסמה האשלייתי.

מנו לא יכל שלא להתפעל מעבודת התפירה המדודה של האקטופלסמה מעל מהות הקומפלקס, ניכר היה שאת העבודה הזאת ביצע מקצוען, מה שהדגיש שהטרף היתה חלמת-על בהתהוות כפי שדיווח המודיעין.

"שלום יוסי", לחש מנו לעצמו מזהה את החתימה היחודית של החולם, פורם את ענן האקטלופלסמה בחתך אופקי ומשחרר לחופשי את מהות הקומפלקס הכלואה, מאפשר לה לפורר את שאר האשליה לזרזיפים מתכלים. 

המהות עשתה את שלה והתממשה חזרה במהירות כשהיא מחזירה את האקטופלסמה למישורה הטבעי ומשחררת את חיילי היח"מ הישר אל עולם החלומות ממנו באו.

 

שניות ספורות לאחר מכן עמד קומפלקס 25 שקט וברור, דייריו הישנים לא מודעים לאירוע החריג שהתרחש בסביבתם.

מנו פסע פנימה אל תוך הלובי והזמין מעלית.

"לילה טוב", חייכה אליו הולגרמת המעלית עוטה פני נינט, "להיכן אדוני מעוניין להגיע?"

"משפחת כץ", ציין מנו צופה בדלתות המעלית הנסגרות.

המעלית סימנה קפיצה לקובית מגורים 52 והחלה בהאצה כלפי מעלה כשהיא מציינת זווית 70 מעלות סטנדרטית ומבשרת במקביל למשפחת כץ על הגעתו של אורח בשעת לילה מאוחרת.

"מי שם?" נשמע קול גברי כשלאחריו התממשה הולגרמה של ראש גבר מבוגר, מקריח ובעל עיניים ירוקות וחודרות.

מנו העריך את גילו של האיש בכשבעים, מציין לעצמו שהאיש כנראה עבר טיפול אנטי הזדקנות לא מוצלח.

מנו שלף את התג שבחר מראש מבזיק את הולוגרמת סמל המשטרה.

"רק"ר קזו אייזנגרב מבקש את אישורך לכניסה, אדוני" הציג עצמו בקולו הנעים.

"אני מעוניין לדבר איתך לגבי ביתך, ואודה לך אם גם תוכל להפגיש ביננו".

הגבר נראה מופתע.

"מאושר כניסה" ציין למעלית שפתחה את דלתותיה מיידית.

 

מנו פסע פנימה אל תוך קוביית המגורים המהודרת ופגש בבעליה.

"נעים מאוד" אמר מנו מושיט את ידו ללחיצה, "כפי שציינתי אני רק"ר קזו אייזנגרב".

"משה כץ", ציין בעל הקרחת ונענה ביובש ליד המושטת.

כץ המשיך וסקר את מנו ללא בושה, מביט בגבר בעל המבנה הצנום, הראש המוארך בעל התלתלים החומים, העיניים הירוקות והאף הנשרי.

מנו ידע שאנשים נטו להתאכזב מהמראה חסר היחוד שלו כשפגשו בו כנציג רשויות הבטחון, אבל לשמחתו הוא כבר מזמן נגמל מהרצון לנסות ולתקן את הרושם המטעה בהפגנת שרירים מיותרת.

"אינני מבין" לאט כץ לבסוף, "התקשרתי אליכם אתמול ואני שמח שנעניתם במהירות להזמנתי. אולם צמד? האינכם חושבים כי יחס זה מוגזם הוא?"

"מי זה? אייזנגרב?" נשמע קול עמוק מכיוון החדר הסמוך.

אל המבוא פסע גבר מרשים, גדל גוף, בעל שיער שחור, עיניים כחולות שנונות וחיוך לבן ומסנוור.

"נו, כמובן" אמר מנו "רב חולם ראשי יודה סעד, ניחשתי שזאת העבודה שלך."

סעד הרחיב את חיוכו.

"מה קורה אייזנגרב, מזדקנים?

מה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע?

אני מקוה שברור לך שאתה מבזבז את הזמן שלך. עדי כבר החליטה להצטרף ליח"מ ומתכננת ללכת איתי!"

"שמח לשמוע שהגעתי בדיוק בזמן כדי למנוע ממנה לעשות את השטות הזאת..." ענה מנו בחיוך.

"רבותי, רבותי  " קטע אותם כץ, מניף את ידיו במחוות שלילה.

"עדי איננה מצטרפת לשום יח"מ, ובבודאי ובודאי שאיננה הולכת לשום מקום.

ראשית הסבירו לי את המתרחש כאן. אינני מבין, אם אדון רח"ר סעד שייך ליח"מ, לשם מה אדון רק"ר אייזנגרב נמצא בביתי? אה?

מר אייזנגרב, הואל נא להסביר לי לשם מה הנך כאן?"

"אבא מי זה?" אל החדר נכנסה נערה כבת 15.

 

המשך יבוא...?

 

 

 

o-k

 

אז מה אתם אומרים יש טעם להמשיך את הסיפור?

יש לי בראש רעיון להמשך ולסיום, השאלה שלי היא מה דעתכם? שווה המשך?

 

o-k

 

עדכון 22/11/06:

שכנעתם אותי אז המשכתי.

 

o-k

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 15/11/2006 19:08, בקטגוריות פה ושם
19 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של עקרת בית נואשת ב-24/11/2006 03:28

---